דוד מרטן, מאמן מכבי יפו, עבר את כל הדרך כאיש מקצוע בכדורגל. הוא התחיל אי שם כמתורגמן של לואיס פרננדס בנבחרת ישראל, המשיך כעוזר של גיא לוזון בחו"ל וכיום הוא מוביל את קבוצתו לרצף אדיר של 12 משחקים ללא הפסד. המאמן התחיל מלמטה בליגה א' ובמחלקות הנוער, כשהעונה, בעונה המלאה הראשונה שלו באחת משתי הליגות הבכירות, הוא רושם הצלחה גדולה.
בגיל 36 הוא סוחף את הבולגרים לצמרת הלאומית ומאיים על שלוש המוליכות בני יהודה, עירוני ק"ש ועירוני טבריה. בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד", המאמן, שנולד בצרפת, מספר על הפריחה בתקופה האחרונה, תחילת הדרך והשיחות עם פרננדס, מדוע תקופת האימון בליגה א' חישלה אותו וגם מספר על המטרות של הקבוצה במאבקי העלייה והחלום הגדול שלו בקריירה.
חזרתם קבוצה אחרת אחרי המלחמה.
"אני חושב שגם בגביע הטוטו פתחנו בצורה טובה והתחברנו די מהר. היה לנו מיני משברון של שלושה משחקים ללא ניצחון בסיבוב הראשון, שכללו הפסד לק"ש בתוצאה שלא שיקפה את המשחק. כשחזרנו מהמלחמה, הדברים התייצבו, מצאנו את האיזון וגם השחקנים הפצועים חזרו. אני לא חושב שזה לא היה שם, זה פשוט עניין של מומנטום וביטחון שחזר. אנחנו בתקופה טובה, השחקנים מבינים את הדברים שאני דורש מהם".
בתקופה הפחות טובה היו רחשים לגבי עתידך.
"לא חששתי מהעתיד שלי. אם אני צריך לחשוש מהעתיד שלי, אז לא אתפקד טוב. זה לא משהו שעבר לי בראש ולדעתי גם לא היינו בתקופה כ"כ רעה. אני מרגיש גב וביטחון מלא מההנהלה: כשסגרתי ביפו ראינו דברים קצת מעבר לחודשיים או שלושה. לא היה לי גרם של חשש והרחשים היו כנראה דברים שיצאו בשליטתי ולכן אני לא מתעסק בזה. זה לא הפריע לי.
"תכננו לעבור דרך. מאוד קרץ לי לאמן את יפו עוד כשאימנתי בליגה א'. זה מועדון עם עבר גדול בכדורגל הישראלי, עם קהל טוב. לפני שעבדתי במועדון תמיד נאמר לי שהוא מסודר עם מוסר תשלומים ורצון של ההנהלה להתקדם ולהשתפר. מועדון ששואף להגיע כמה שיותר גבוה כל הזמן ואני אחד שלוקח את המקצוע מאוד ברצינות. השאיפה שלי היא להגיע כמה שיותר גבוה והדברים התחברו די טוב ברמת החזון. לא חתמתי ביפו כדי להיות כאן חצי שנה או שנה".
אבל זה מועדון שגם אם תקציבית הוא לא עומד עם הגדולות, יש בו ציפיות גבוהות.
"ברגע שיש קהל, ואני חושב שזה המועדון עם הכי הרבה קהל בליגה הלאומית יחד עם בני יהודה, אז תמיד יהיו ציפיות. מכבי יפו תמיד הייתה מועדון גדול בכדורגל הישראלי ואני לא הייתי בא לאמן קבוצה בלי ציפיות כי בלי זה, אי אפשר להתקדם. לי זה מאוד מתאים וקרץ. אין לנו את התקציב של הגדולות, אבל אנחנו לא נופלים מהן באף פרמטר".
אבל מה היו הציפיות בתחילת העונה?
"המטרה הייתה להיות במקומות 1-4 ואני יכול להגיד לך שבאופן אישי, ללא קשר לתקציב שעומד לרשותי, אני תמיד רוצה לנצח כל משחק ולהיות שם. אמרתי אחרי המשחק הראשון שניצחנו את עפולה 1:5 ובזמן שכולם דיברו שאנחנו מועמדים לעלייה, שזה תהליך. אמרתי שזה ייקח זמן אבל נהיה שם עד הסוף. אנחנו לא יכולים להתחייב שנעלה ליגה בסוף העונה, המאני טיים יהיה בפלייאוף במפגשי הראש בראש, אבל אנחנו רוצים להיות שם ואנחנו מאמינים שנהיה שם".
אם היו אומרים לך בחזרת הליגה שבפברואר תהיה שלוש נקודות מעלייה?
"אני חושב שעד עכשיו לא באמת סופרים אותנו וזה בסדר. מדברים על קרב משולש, אבל אנחנו עושים את העבודה שלנו בכל משחק. להגיד שהייתי מופתע? לא. אני יודע איזה סגל יש לי, אני מכיר את האיכויות של השחקנים שלי וכמה חדר ההלבשה שלנו הוא טוב. יש פה הנהלה שנותנת את כל מה שצריך כדי להצליח במסגרת התקציב שלנו. אנחנו מסונכרנים על הכול וכיף לי לעבוד במועדון כמו יפו".
אבל אתה נזהר מלהצהיר על עלייה?
"זה ברור שאנחנו רוצים להיות שם בסוף העונה, אבל להגיד שנעלה ליגה זה חוסר אחריות. נהיה בקרב הזה על העלייה, למרות שאני לא מפחיד להצהיר. צריך להגיע לפלייאוף העליון בצורה טובה כדי לעשות את זה. כרגע אנחנו משחקים כדורגל אטרקטיבי עם ההתקפה הטובה בליגה, כל משחק ההגנה התייצב. לכל קבוצה יש משברים באמצע העונה, אנחנו רואים את מכבי ת"א, אם לפני חודש היינו מדברים שחיפה תוריד את ההפרש לנקודה, אף אחד לא היה מאמין".
זה שלא ספרו אתכם כמועמדים לעלייה, זה משהו שבא לטובתכם?
"אני לא חושב שבסוף זה משפיע על כר הדשא. מדברים עלינו פחות וזה טבעי כי לא ירדנו מליגת העל כמו ק"ש ואין לנו את התקציבים של בני יהודה או של טבריה. אנחנו רוצים שידברו עלינו אחרי תוצאות על כר הדשא. נדבר על המגרש ואני מקווה שנמשיך בתקופה הטובה הזאת כדי להתקרב עוד יותר לצמרת".
שמעת בטח אנשים שאומרים שיפו לא יכולה לעלות.
"למען האמת אני לא כ"כ קורא או שומע, אז קשה לי להגיד. לכל אחד יש את הדעה שלו, אבל מי שמכיר את הליגה הלאומית וצופה במשחקים שלה, רואה שיפו לא נופלת מאף אחת משלוש הראשונות. עובדתית אנחנו בכושר הכי טוב בליגה מבחינת צבירת הנקודות. כשאתה עולה גבוה, אז האוויר קצת מצטמצם וצריך לדעת להישאר עם רגליים על הקרקע".
איך באמת העבודה שלך עם ההנהלה?
"אני יכול להגיד לך שאני עובד בשיתוף פעולה מלא עם מאיר (דרעי) וערן (כהן אמין). אנחנו עושים הכול כדי לשפר את הסגל ומבחינת ההתנהלות היומיומית. קבוצת כדורגל כוללת התעסקות סביב השעון וזה לא נגמר רק באימון בוקר או במשחק. אני יכול להגיד לך שהמון שחקנים רוצים להגיע היום למכבי יפו כי המועדון מנוהל בצורה טובה עם מוסר תשלומים ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו מרגישים את זה בחלון ההעברות הנוכחי וגם בקודם".
בוא נדבר עליך. פרצת בסערה בגיל 22 כמתורגמן של לואיס פרננדס. המיתוג הזה עשה לך נזק?
"אני לא חושב. אני תמיד אומר שאם מוריניו התחיל כמתורגמן, אז המצב שלי טוב וזה ממש לא מפריע לי. להפך, אני מתגאה בזה שהתחלתי כמתורגמן של מאמן כמו לואיס וזכיתי לעבוד עם מאמן כזה שזכה בתארים ואימן שחקנים כמו רונאלדיניו וניקולה אנלקה. זה בסדר שמזכירים לי את זה כל הזמן ולא מפריע לי. אני במקור נולדתי בפריז, אז גם המנטליות טיפה שונה ואולי אני קצת שונה בנוף של הכדורגל הישראלי. לא גדלתי כאן, אין לי שורשים במועדון מסוים. צמחתי ועשיתי דרך ארוכה מאוד כדי להיות מאמן ראשי בליגה הלאומית.
"אני חושב שעברתי דרך שמאוד חישלה אותי כי עברתי הכול. לא תמצא המון מאמנים בכדורגל הישראלי שהיו עוזרים בחו"ל למשך שלוש עונות במועדונים כמו סטנדרד ליאז' וצ'רלטון. עבדתי עם המון מאמנים טובים וכשהתחלתי את הקריירה כמאמן ראשי התחלתי מלמטה: מליגת הנוער ומליגה א'. היו לי בדרך לא מעט בחירות לא טובות כמאמן ראשי".
אתה מדבר על כך שאתה שונה בנוף. הסתכלו עליך אחרת?
"אני מאמין שכן. בסופו של דבר, אני לא איזה כדורגלן עבר מוכר ולא גדלתי כאן. אז כל משרה שקיבלתי, קיבלתי אותה רק בזכות הדרך המקצועית שלי ואני שמח על כך. אני לא חושב שצריכים לבחון אותך על משהו שהוא לא תכונות מקצועיות. אולי בהתחלה בחרתי בכמה מקומות שלא התאימו לי ועיכבו לי את הקריירה, אבל בכל מועדון כזה למדתי המון.
"חוויתי את הרמות הכי גבוהות בחו"ל וגם בנבחרת כשהייתי המתורגמן של לואיס, הייתי מעורב בהחלטות מקצועיות והוא סמך עליי בגיל צעיר. מנגד, חוויתי גם את הדברים הכי קשים. הגעתי הרבה יותר בשל ממה שהייתי לפני שנתיים או שלוש ואני חושב שהגעתי ליפו בתזמון הנכון".
עוד שהתחלת כמתורגמן, ידעת שתרצה להיות מאמן ראשי?
"לא, לא הייתה לי מנטרה בראש שאני עושה את זה וצמוד ללואיס, כדי להתחיל קריירת אימון. אבל ככל שעבר הזמן וככל שלואיס טפטף לי לעשות תעודות אימון ושאני יכול להצליח, זה משהו שמאוד קרץ לי בהמשך. החלום שלי היה להיות שחקן כדורגל, אבל זה לא צלח, אז אני בעצם מגשים את החלום שלי דרך האימון ומנסה לקדם שחקנים כדי להגשים להם את החלום.
"אלו שתי מטרות חשובות. כשאתה מאמן קבוצה, אתה צריך לגרום לה להצליח אבל גם בסופו של דבר בתור מרכיב של קבוצה שלמה יש שחקנים בודדים שכל אחד מהם רוצה להצליח. אני משתדל שנצליח קבוצתית, אבל גם ברמה האישית שכל אחד יתקדם תחתיי. כל מי שרוצה לשחק בליגה הלאומית רוצה לשחק בליגת העל ומי שרוצה לשחק בליגת העל רוצה לשחק באירופה. זו השרשרת".
אתה בקשר עם לואיס?
"כן, לא בקטע רציף אבל בוא נגיד שפעמיים או שלוש בשנה אנחנו מדברים. הוא לא הגיע לארץ המון זמן, אבל כל פעם כשהוא הגיע הוא בא לבקר".
אמרת שהרצון להיות מאמן התפתח לאט. אבל מתי הבנת שתלך על זה בכל הכוח?
"אני חושב שאחרי החוויה שלי כעוזר מאמן בבלגיה ובאנגליה. כשאתה חווה שחקנים ברמה הכי גבוהה ומשחק במפעלים האירופיים שנתיים ברציפות, אז שם אתה מבין שזה הייעוד שלך ואתה צריך ללכת עליו בכל הכוח. עוזר מאמן ומאמן ראשי אלו שני דברים שונים לגמרי ושם הבנתי שאני רוצה יום אחד להיות מאמן ראשי".
לעבור מאירופה לליגה א', זה לא משהו שהקשה עליך וגרם לך להגיד מה אני עושה פה או להרים ידיים?
"קודם כל, הגעתי לליגה א' אחרי עונה בה הייתי עוזר מאמן בבית"ר ירושלים. אחרי העונה בבית"ר, הבנתי שמשרת העוזר כבר לא מתאימה לי, אלא אם זה באחת הגדולות או בחו"ל. הבנתי שאני רוצה להתחיל דרך לבד אבל ידעתי שאני לא אחד שמחובר למועדונים מסוימים, מדובר בתקשורת או מיוחצן. ההצעות שהיו באו מליגה א', אבל לא פחדתי.
"ידעתי שכדי להיות מוכן ובשל לליגת העל צריך לעבור דרך ולא לקפוץ גבוה מדי ומהר מדי. לצורך העניין, בעונה הראשונה שלי בהכוח רמת גן בליגה א', היינו מקום ראשון במשך 17 מחזורים ללא הפסד, למרות התנאים הלא פשוטים שהיו לי שם. בסגל הכי זול, הצלחתי לבנות את הקבוצה הכי טובה כך שקיבלתי ביטחון שאני מתאים לרמות הגבוהות".
אז לא חשבת להרים ידיים?
"אף פעם לא. כמאמן כדורגל, אם אתה לא חזק נפשית אין לך סיכוי להצליח. מאמן יכול לשמוח שעתיים אחרי ניצחון, אבל בדרך הביתה אתה חושב גם על האימון הבא. רגעי האושר כמאמן הם מאוד קטנים ואתה כל הזמן צריך להסתכל קדימה ולהיות מוכן לאתגר הבא. מי שלא נחוש מאוד להצליח, אין לו סיכוי לעשות את זה במקצוע הזה".
מה המטרות שלך להמשך הדרך?
"המטרה הקצרה והידועה היא לאמן את מכבי יפו בליגת העל. לטווח הבינוני רחוק? להיות מאמן לגיטימי באחת הקבוצות הגדולות בליגת העל. אבל החלום האולטימטיבי הוא לחזור לאירופה כמאמן ראשי. אני ישראלי לכל דבר, אבל יש לי גם את הצרפתיות ואת שפת האם. בסוף החלום, הוא להיות מאמן מוכר ומוכח באחת הליגות הבכירות באירופה. אם לכוון למשהו ספציפי? אז לסגור מעגל ולאמן בליגה הצרפתית".