ליגת העל בכדורסל נשים תפתח בחודש אוקטובר עונה נוספת, כשהפעם עננת שינוי מרחפת מעל העונה הזו, בתקווה שהוא אכן יהיה שינוי חיובי. מי שלקחה את המושכות ותכהן כיושבת ראש מנהלת הליגה בכדורסל נשים היא שחקנית העבר דנה סנדר. סנדר היא הבעלים והמנכ"לית של חברת הנדל”ן “ארנו קפיטל” ובעבר הייתה חלק מהנוף של כדורסל הנשים.
סנדר החליפה בתפקיד את מי שכיהנה בו בחמש השנים האחרונות, הילה קניסטר בר דוד, ותנסה להרים את מצב הענף, את מצב השחקנית הישראלית ותנסה למנף את ההצלחה של נבחרת הנערות שסיימו במקום הרביעי באליפות אירופה ובקיץ הבא ייצגו את ישראל באליפות העולם. רגע לפני כן, היא התפנתה להעניק ל-ONE ראיון ראשון ובלעדי בו היא פרסה את משנתה לגבי הענף שהיא כל כך אוהבת.
דנה, איך את תופסת את כדורסל הנשים ולמה בעצם עניין אותך להיכנס לתוך התפקיד הזה שהוא לא הכי זוהר?
”אני גדלתי בכדורסל נשים, זה מה שעיצב אותי ובנה אותי כבן אדם, זו דרך חיים לא רק לנשים אלא לכולם, במיוחד היום. היה שידור מעניין לא מזמן שהתקילו אותי בשאלות על כדורסל ואמרתי שבעיניי במיוחד היום, בעידן של הגירויים הרבים שיש לילדים, חשוב שתהיה מסגרת ספורטיבית כי אתה מעצב בנאדם. בעיניי הספורט משחרר, זה נותן היררכיה מול מאמנים, לדעת להתמודד מול שחקנים יותר טובים, לדעת להפסיד וזה משפיע הרבה גם על הלימודים ועל החיים ומפה זה מתחיל, ברמה הערכית שלי”.
כדורסל הנשים איבד הרבה מהזוהר שלו בשנים האחרונות.
”אני לא אפיל את זה על אשם ספציפי, אלא אדבר על הרבה דברים שהובילו לזה. אני גדלתי לתוך הענף כשהייתי מוכנה ‘להתאבד’ כדי לשחק כדורסל, היום לצערי השחקניות הישראליות שיש להן את הפוטנציאל ואת היכולת לא פחות ממה שהיה בתקופה של אז לא מקבלות מספיק קרדיט ותשומת לב וזה הדבר הכי חשוב, שיהיה קהל ביציעים. ספורט בלי קהל תומך ביציעים זה לא אותו דבר והיו תקופות שהיה קהל, שלפני המשחק האולם כבר היה סגור ולא היה מקום”.
“היום אפילו לבנאדם כמוני שמאוד אוהב את הענף וקשור אליו קשה לעקוב, אז מה יגידו אלה שבשבילם זה עוד ענף? אם אני לא יכולה לפתוח טלוויזיה ולהתעדכן במה שקרה ורק לקרוא תגובה בעיתון ובזה נגמר הסיפור אז אני מבינה שיש פה בעיה. עכשיו, כשאני צוללת לתוך האירוע הזה אני מבינה שהתקציב גדל תחת הילה (יושבת הראש הקודמת) אבל היישום וההקצאה שלו ממשיך ללכת לאותם מקומות באותם סכומים למרות שיש יותר כסף בקופה, וזה עוד יותר מתסכל”.
אז למה לך בעצם ללכת ולהיכנס לתוך זה?
”אני הגעתי לשלב בחיים שלי שאני רוצה לעשות בחיים דברים לא רק עבור הכסף אלא גם עבור הנשמה. אין לזה תוספת לא לביתי ואני גם לא מחפשת את זה, אני עושה את זה כי אני חושבת שלבנות הצעירות ולכדורסל הנשים מגיע הרבה יותר, אני רואה את התהליך שהענף הזה עובר בעולם ואיך האצטדיונים מפוצצים, את הדיבור על השוויון ועל לנסות באמת לתקן עבור ספורט הנשים. הענף המוביל והחזק שאמור להיות חוד החנית של ספורט הנשים הקבוצתי בישראל לא במקום שבו הוא ראוי בו, אז את שואלת למה לי להיכנס? כי מפה אפשר רק לעלות”.
“אני לא פה כדי שהדברים יישארו אותו דבר, אני ערוכה נפשית למה שזה יגבה ממני. יש פה מערכת שהתרגלה לדרך מסוימת ואני צריכה לשנות את זה ולמרות הגיבוי והשמחה שאני מקבלת שאני נכנסת למשרדים אני מודעת לזה שבקרוב זה כבר לא יהיה ככה והכל יתהפך כי אני יודעת שצריך לעשות פה שינויים מהותיים וכואבים. יכול להיות שאפילו אני לא אספיק להיות זאת שנהנית מהפירות ורק הבא או הבאה בתור אחריי יזכו להיות אלה שגוזרים את הסרט על התהליך שאני התחלתי אבל אני לא פה כדי לקבל קרדיט”.
“יש כמה בעיות – אחת זה המשאבים. אנחנו בעידן של רשתות וטכנולוגיה, לא הגיוני שבאתרי הספורט הגדולים בארץ אין אזכור לכדורסל הנשים בעמוד הראשי. אני רוצה לקחת את הילדה למשחק או לראות אותו בטלוויזיה אבל השעות לא הגיוניות שבהן אנשים עובדים, אז כדי ללכת למשחק כדורסל שמתחיל בשעה שש בערב צריך לצאת מפה בארבע, לאסוף את הילדים ולנסוע למגרש וזה לא ריאלי. אני לא אשקר ואגיד את האמת בפנים, יש גם בעיה עם השחקנית הישראלית, כשאני שומעת מחברות ששחקניות בוחרות מיוזמתן לרדת לליגה הלאומית כי יש שם פחות אימונים ויש כסף טוב אז זה מזעזע אותי, אני לא קונה את זה שהסיבה היא בגלל שיש יותר זרות בליגת העל”.
“אני שואלת – מה אתן רוצות? אתן רוצות להיות שחקניות בכירות ולקבל את החשיפה ומצד שני אתן מצהירות בריש גלי שאתן חובבניות? אני בתור שחקנית הייתי מוכנה לשלם כסף כדי לשחק בליגת העל, ולא הייתי מספיק טובה. כשאני רואה שחקניות שהן בהחלט ברמה לליגת העל אז אני שואלת – מה אתן רוצות שיהיה בנושא הזרות? דעתי בנושא הזה היא שקבוצה שאין לה עשר שחקניות ראויות באימון יש לה בעיה משמעותית. זה ביצה ותרנגולת, קבוצה שאין לה עשר שחקניות טובות באימון תביא זרות כדי למלא את החלל כדי שיהיה לה אימון אינטנסיבי שיוציא את הטוב מהשאר, אני לא נכנסת לכמה צריכות להיות על המגרש בו זמנית אבל כשאומרים לי שרוצים להוריד את כמות הזרות כדי שיהיה זמן משחק לישראליות ובמקביל אני שומעת על כמה שחקניות מקומיות איכותיות שחותמות בליגה הלאומית אז אני שואלת – מה יהיה?”
“יהיו שלוש קבוצות חזקות שימשכו אליהן את כל הישראליות המעוניינות לשחק בליגה ובזאת נגמרת הליגה. אם לא תיתן להם כלים להתמודד עם זה תבוא קבוצה נגיד כמו חולון אז תהיה להם עוד זרה על הספסל, האימון שלה יראה אחרת וגם במשחק שלה היא תוכל לתת פייט כי לא קורעים את שתי הזרות שמשחקות. יש לי הרבה ביקורת על השחקניות הישראליות וגם הן צריכות לבקר את עצמן, הן לא יכולות להגיד שהן רוצות להיות חובבנית ולעשות שני אימונים ומשחק בשבוע ואז להתלונן למה יש זרות בליגת העל. אבל זה עניין שנוכל לטפל בו רק בעונה הבאה”.
מה עושים כדי להחזיר את הענף למצב בו הוא ראוי להיות? חוץ מתקציבים?
”יש תקציב! זה מה שהזוי, שיש כסף. אז מה עושים? שחקנית פעם הייתה מקבלת 70 אלף ש”ח והשנה 200 אלף ש”ח, זה אותו דבר, זו אותה שחקנית, אז לא שמתם את זה על תקציבי שיווק. צריכים להיות קריטריונים ודרישות יותר מחמירות מה עושים עם הכסף, יש אנשים שזה המקצוע שלהם – איך מעוררים חשיפה, איך מביאים קהל ועם חשיפה ממומנת או כל מיני אופציות כאלה אפשר לקדם את העניין יחד עם האנשים הנכונים”.
“דבר שני זה מחלקות הנוער – לא יכול להיות שממציאים קבוצות עם כמה ילדות שמשחקות בשכונה ורושמים אותן כקבוצת נוער ובעצם לא צומח משם כלום. אי אפשר לעבוד עליי, ואתה גם לא מייצר קהל אוהדים ככה. ילדה שגדלה במועדון וזוכה בתארים הופכת להיות אוהדת של הקבוצה. ילד שגדל בנוער של מכבי חיפה בכדורגל למשל חולם להיות אחר כך חלוץ פותח במכבי חיפה. ילדה שהולכת למשחקים אז גם ההורים שלה רוצים ללכת יחד איתה ואז בעצם אתה יוצר עוד בסיס ועוד קהל אנשים שבאים לראות ולתמוך”.
“עוד נושא חשוב שצריך לטפל בו הוא נושא רמת השרון שחייבים לטפל בו מיידית. לא יכול להיות שיש מחלקת נוער מפוארת ומרשימה כזאת שאין לה קשר לקבוצה הבוגרת ואפילו מחזיקה בקבוצה מתחרה לקבוצה הבוגרת. לכן ילדות ממחלקת הנוער גם לא מגיעות למשחקים של הקבוצה הבוגרת ואז במשחקים יש ארבעה אנשים ביציע. אין יותר צועק מהדבר הזה וגם לזה צריך למצוא פתרון. צריך גם ליצור מצב שבו המשחקים מקבלים שעות שידור נורמליות. לא יכול להיות שאני פותחת טלוויזיה ולא רואה כלום. פעם המשחק היה בשעה 8 וחצי וזו הייתה שעה קבועה של כדורסל נשים”.
“גם אנשים שלא חובבים של הענף היו יושבים בבית, רואים חדשות בשעה שמונה עד שמונה וחצי ומאבדים את זה, מעבירים ופתאום תופסים כמה דקות של משחק כדורסל נשים, שהיה גורם להם להישאר על הערוץ ולצפות. ואז גם השחקניות היו מוכרות ברחוב, היום אני לא יודעת מי אלה הפרסונות. אז קודם כל צריך להחזיר את זה לשעות סבירות. אני גם מאשימה את הקבוצות לפני שאני באה ותוקפת את נותני השירות או את כל המסביב, אני באה ושומעת שכל יומיים מזיזים משחקים ודוחסים את הליגה כדי לסיים אותה כמה שיותר מהר, אז אם באמת רוצים להשאיר את הענף חובבני ולא להשתדרג אז אני פשוט אבוא, אגיד ביי ושלום ובזה נסיים את הסיפור”.
“אני לא מדברת על אירופה בגלל המלחמה אבל אני מקווה שבעתיד זה יצא לפועל – צריך לבנות תוכנית מסודרת עם תגמול ראוי כדי כמובן שתהיה נציגה ישראלית ביורוליג וככה בעצם אפשר למשוך חשיפה גם לשחקניות טובות יותר וגם לענף בכלל. יש פה הרבה נקודות כשל שאי אפשר לטפל בהן ביום אחד אבל יש בי את כל האמביציה לעשות את זה. יש פה אינטרסים סותרים, מקומות שמעדיפים לשמור על הדברים כפי שהם היו עכשיו כל אחד מסיבותיו הוא וזה צריך לבוא מגבוה יותר, אולי ממשרד הספורט או ממנהל הספורט שיראו את התמונה המלאה”.
מה את חושבת על הארכת הליגה והזמן שהיא תשוחק במהלך העונה?
"בנטו משחקים פה חמישה חודשים בלחץ, קיבלתי השבוע את הלוח משחקים ואני רואה שגמר הגביע הוא כבר בחודש ינואר, בעיניי זה ביזיון”.
קבוצה שלא תגיע לפלייאוף תסיים את העונה שלה כבר בחודש מרץ?
”יש לי רעיונות בראש. אני עוד בוחנת אפשרות להגדיל את הליגה, אני שומעת שבליגה הלאומית יש קבוצות ראויות, אז למה בעצם שלא יהיו חלק מליגת העל? יש קבוצות טובות עם קהל שמשחקות בליגה הלאומית ואם ישחקו בליגת העל הן יביאו איתן את הקהל שלהן, שזה הדבר שהכי חשוב לי. יש איזה תוכנית לאמץ קודים נגד אלימות, איזה אלימות? אין קהל במגרשים אז איך תהיה אלימות? קודם שיגיעו אנשים אחר כך נטפל בכל מקרי האלימות, אבל כיסאות לא יריבו בניהם מכות, מה אתם עושים ממני צחוק? בזמנו כשהיה רמלה מול רמת השרון שהיו מכות אז כן היה ראוי שזה יקבל טיפול ראוי אבל זה כבר צרות של עשירים, קודם כל שיהיו אנשים שבכלל ימלאו את הכיסאות ואת ההיכל”.
איך את מייצרת קהל?
"אין מספיק אכיפה, הכול קומבינות ואני מכירה את כל המחלות האלה, והכי מעצבן זה שכבר יש מחלקה מפוארת כמו זאת ברמת השרון ובגלל סכסוך היסטורי של זאת עם זאת אז מחרימות משחקים. אז הילדה שלי לא ראתה משחק בוגרות ואז בעצם היא לא זוכה לראות לאן זה מוביל אותה, לאן היא יכולה להגיע”.
איך הגעת לתפקיד? איך זה השתלשל ככה שפנו אלייך?
”לא צפיתי את זה מקילומטרים. מה שמצחיק זה שלאורך ההיסטוריה הייתי מאוד מעורבת בכל מה שקשור לספורט בכלל וכשהתחתנתי אז בעלי (עו"ד ישראל שלו, ייצג בעבר את ארקדי גאידמק, ל.נ.), הוא איש שלא יודע אפילו את ההבדל בין רולאן גארוס למונדיאל, ברמה הזאת. אני קצת הלכתי אחריו והתנתקתי למרות שכן המשכתי לפתוח את הבוקר עם ONE ולקרוא ולהתעדכן ושכהקטנה נולדה אז אפילו חזרתי לראות NBA בלילות. לא הייתי בלופ בכלל ואז קיבלתי פניה דרך כמה כיוונים. עמוס פרישמן התקשר אליי ואמר לי שהוא רוצה להיפגש איתי. בפגישה אמרתי לו בדיוק מה שאני אומרת לך בראיון, שקודם כל זה כבוד גדול עבורי וסגירת מעגל ושיש דברים שכואבים לי, שאני מדברת מדם ליבי”.
“זה עצוב לי כי כשאני מגדלת את הקטנה שלי ורוצה שהיא תהיה הסנטרית הבאה של נבחרת ישראל אז אני רוצה שיהיה לה משהו שהיא תוכל ליהנות ממנו, שהיא תוכל להיות גאה שהיא חלק ממשהו כי זה משהו שהלך לאיבוד. וכשהציעו לי את זה אמרתי שזה כבוד גדול עבורי, אבל שאני לא נאיבית לחשוב שזה לא הולך לשאוב אותי עכשיו לעולם ולהחזיר אותי אחורה. ברגע שהייתה ההסכמה מהמשפחה ללכת על הצעד הזה אז אמרתי שאני אשמח. בזמן הזה של עד האישור ביקשתי לראות חומרים, תקציבים, הסכמים וכו'. אני מקווה שלא ישברו אותי. אם אני אראה שאני באה להיות אותה גברת בשינוי אדרת אז אני לא אתבייש להגיד את זה, יש לי מספיק דברים להתעסק איתם ואם אין רצון לעשות שינוי אמיתי אז אני פשוט אקום ואלך”.
את מוכנה למלחמות? עם יושבי ראש שלכל אחד יש אינטרסים שונים כדי לדאוג למה שהוא רוצה ואז זה מתנגש עם הרצונות שלך?
"זה לגיטימי שלכל קבוצה יש את האינטרסים שלה, כל אחד רואה את עולמו הצר וזה בסדר אבל בסופו של דבר אם לכולם יש מטרת על אחת אז כל אחד הולך אליה בדרך אחרת לדעתי. בואי נצא מנקודת הנחה פרקטית שהם הרוב בדירקטוריון ואם לא יהיה אינטרס שלהם להוביל את זה קדימה אז נהיה באותו מקום ולא נתקדם לשום מקום ואז אני לא אתבייש ואגיד ‘חבר'ה, עם כל הרצון הטוב לא בשביל זה באתי ואני מוותרת על הכבוד הזה’.
אני לא בנאדם שאוהב לריב, אני לא באה למלחמות ולהגיד שכל מה שהם למדו לפח ומעכשיו רק מה שאני חושבת זאת הדרך, אבל אני כן רוצה להכניס רוח חדשה. הגיע הזמן שנתאחד כולנו למען מטרה משותפת שצריך לעשות שינויים כדי שנוכל להגיע אליה. אני לא חושבת שאני אוכל ואספיק לעשות הכול, סביר להניח שאת הפירות נקצור בעוד כמה שנים קדימה וזה גם בסדר, המטרה מקדשת את הדבר הזה. היתרון היחיד שלי הוא שאני יודעת לאיזו ביצה אני נכנסת, אמנם לא יודעת לאיזה עומק היא גדלה אבל אני מכירה את הנפשות הפועלות. עברתי מספיק בחיים וצלקות מדברים יותר קשים כך שכלום לא מרתיע אותי, כיום כדורסל הנשים בישראל זה מוצר שהוא לא טוב”.
“אין דבר שהוא לא בעייתי פה, אין משהו שתזרקי לי ואני אגיד לך שהוא לא בעייתי וטוב. צריך לטפל בהרבה דברים אבל צריך גם לתעדף את הדברים. אני רוצה קודם כל חשיפה, אני רוצה קהל ביציעים, אני רוצה שילדות שילכו בגאווה עם הגופייה של הקבוצה שלהן בנערות ויגידו שהן רוצות להיות ככה וככה אבל כרגע אין את זה. יש שחקניות טובות היום. יש נושא חדש שלמדתי עליו וזה נושא המכללות. אני לא מבינה את השחקניות. ההיסטוריה אומרת שאף שחקנית לא חזרה יותר טובה משם, זה חוויה ומקסים אבל אף אחת לא משתפרת”.
תלוי לאן אתה הולך, זה נכון שהרוב לא הולכות לרמות הגבוהות, אבל יש את ירדן גרזון למשל שמשחקת ברמה הכי גבוהה של המכללות.
”אני אתן לך שורה של שחקניות שנסעו למכללות ולא חזרו ברמה יותר טובה ובטח לא נדבר על הרמה הפיזית”.
אבל היום במכללות יש כסף.
”איזה כסף? היום שחקנית בינונית מקבלת בליגת העל 200 אלף ש”ח לארבעה חודשים בהן היא משחקת, זה המון כסף”.
אני יכולה להגיד לך בוודאות שהמצב הביא לזה שיש שחקניות בינוניות שמרוויחות סכום שפעם שחקנית ישראלית בטופ הייתה מרוויחה.
"זה מה שאני אומרת, אותה שחקנית שהרוויחה 60 אלף ש”ח מרוויחה היום 200 אלף ש”ח, אז מי אשם? יושבי הראש אשמים”.
אחרי המלחמה היו צריכים כאן שחקניות ישראליות אז הקפיצו להן את המשכורות כדי להשאיר אותן כאן ומפה לרדת זה בעיה, זה כמו שבכדורסל הגברים בא עכשיו מישהו כמו עופר ינאי ומציע לרומן סורקין 5 מיליון דולר, זה אומר שהוא שווה את זה?
"אני מסכימה איתך לחלוטין, ברגע שאתה מרגיל בנאדם לחיות בדרך מסוימת ולהרוויח סכום מסוים מעל הרמה שהוא הרוויח בעבר, הוא לא יחזור אחורה הוא לא ידע לצמצם את זה. זה ששחקניות יוצאות למכללות והן יודעות שהן לא יחזרו משם יותר טובות ונוסעות בשביל החוויה אז שוב זה אומר שהן מגדירות את עצמן כחובבניות ולא מנסות להיות ברמה הספורטיבית הכי גבוהה, הן נוסעות בשביל החוויה נטו. צריך לעצור את הזליגה הזאת, ראיתי את נבחרת העתודה והנערות, ראיתי שיש עם מה לעבוד ואז גיליתי שזאת במכללות וזאת בלאומית, אם זה ככה אז אני אומרת לעצמי: ‘בשביל מה אנחנו משקיעים’?”.
זה באמת כמו שאמרת, קצת ביצה ותרנגולת. שחקנית רואה מה זה ליגת העל – פה זה שכונה, זה חמישה חודשים של עונה בלבד. ואז הסוכנים מהמכללות באים ומראים לה את המתקנים ואת הדברים שהיא תקבל אם היא תשחק שם מול קהל גדול, אז למה שהיא תישאר כאן?
”זה בדיוק זה, אם אני לא אייצר פה אלטרנטיבה ראויה וכל דבר הוא אלטרנטיבה יותר סקסית מלשחק בליגת העל אז זה ברור שיש פה בעיה, את הגזרים אנחנו יודעים איך לתת השאלה את המקלות, איך שחקנית אומרת שיש לזה מחיר מסוים שאומרת מה המחיר שאני אשלם אם אלך לשחק בלאומית או במכללות, אם היא רוצה להיות שחקנית אז זאת הליגה שצריכה לעמוד בחזית והיא זאת שמייצגת את ישראל גם בחו"ל”.
מה תהיה הצלחה מבחינתך אם את מסתכלת על הקדנציה של שלוש השנים הקרובות?
”מבחינתי השנה המטרה היא קודם כל להכין את הקרקע לשנה הבאה. אי אפשר לגעת גם בנושא התקציבים והזרות כי הקבוצות כבר התחייבו ואני לא אגרור אותן למצבים בעייתיים שבהן הן התחייבו למשהו מסוים והוא יהיה אחרת, אבל זאת כן תהיה שנה של חריש עמוק שבה נכין את הקרקע לקראת השנה הבאה. קודם כל נצטרך לייצר איזשהו פתרון של שחקניות ישראליות שירצו לחזור לליגת העל ושלקבוצות תהיה רמה מספקת, שהמשחק יהיה באיכות טובה”.
“בנוסף, נטפל בנושא החשיפה והתקשורת. בעיניי זה הדבר הכי חשוב ויש לי כמה רעיונות מחוץ לקופסא, כמו תמריצים וכל מיני דברים אחרים כדי להחזיר קהל למגרשים אבל גם זה דבר שאני יודעת שלא יקרה ביום אחד. דבר שלישי, נרצה להאריך את הליגה, בין אם באמצעות הגדלתה או שינוי מועדי ההתחלה והסיום, שהליגה לא תהיה רק ארבעה חודשים כי זה באמת מזעזע אותי. המטרה הסופית היא שתהיה נציגה ישראלית ביורוליג. יש פה הרבה במה לטפל. הפיבוטים שלי זה חשיפה, תקשורת תודעה והשחקנית הישראלית”.
“כל הזמן מגוננים על השחקנית הישראלית, מלמעלה ועד למטה. כל הזמן מנסים לשמור עליהן ולי יש הרבה טענות אליהן. אני חושבת שהשינוי צריך לבוא במקביל, אני לא אגע בליגה הלאומית כי זה לא בסמכותי אבל זה לא הגיוני שהיא הפכה להיות ליגה מתחרה לליגת העל. התפקיד שלה הוא לגדל ולתת במה לשחקניות שיתפתחו לליגת העל או להיות במה לשחקניות שהן פשוט ברמה פחות טובה והן רוצות לשחק, מה שקורה בכל ענף ובכל מקום בעולם. בליגה שלנו זה הפך להיות ליגה מתחרה, לא פחות מכך. אני הולכת להעביר שינוי קו שלוח המשחקים הוא לא גמיש, הוא קבוע מראש. משחק צריך להיות ביום קבוע בשעה קבועה ורק אחר כך יהיה אפשר לדבר על כל מיני גימיקים על איך להביא קהל למגרשים, זה כבר חיים קלים שיעבדו רק בדרך של מקל וגזר”.