בכדורגל יש הרבה מאוד סטיגמות, אבל הסטיגמה שכנראה הכי נכונה היא ששחקנים בעמדת החלוץ הם אלו שזקוקים להכי הרבה ביטחון והמשכיות, אחרת יהיה להם קשה לשחק בצורה טובה. קחו לדוגמה את קיליאן אמבפה, שהעונה רחוק מיכולתו האופיינית, אבל בקושי יורד לספסל כי קרלו אנצ’לוטי יודע כמה זה חשוב שיראה לצרפתי שהוא בוטח בו, גם אם כרגע הוא לא מקבל ממנו מספיק תפוקה.
עם רוברט לבנדובסקי המקרה דומה, רק שהוא כן נותן תפוקה מצוינת בדקות שלו, והפולני נח לראשונה העונה במשחק האחרון מול מיורקה. האנזי פליק בחר בפראן טורס כמחליף למספר 9 שלו. למרות שפאו ויקטור המופנם שוב לא קיבל הזדמנות ב-11, הוא מציג העונה מנטליות חזקה מאוד והיה רחוק מלהתייאש. כשכבר כן עלה לדשא בדקות האחרונות, החלוץ הצעיר ניצל את 17 הדקות שהמאמן הגרמני נתן לו כדי לכבוש ולקבוע את תוצאת המשחק של ברצלונה מול מיורקה, 1:5. עליו, הסטיגמה הזאת לא חלה.
פאו ויקטור לא שחקן שנמצא באור הזרקורים. החתימה שלו בקיץ לא הייתה יקרה לקבוצה והוא לא הגיע מחו"ל עם רזומה מרשים. בהשאלה שלו לקבוצה המילואים של ברצלונה בעונה שעברה הוא הרוויח את ההזדמנות להישאר בקטלוניה, והספרדי לקח על עצמו תפקיד לא פשוט.
בקדם העונה הוא היה בעננים. בזמן ששחקני הנבחרות היו עדיין בחופשה, ויקטור היה הכוכב במחנה האימונים בארצות הברית. שם הוא זכה באמון של פליק כדי להרוויח מקום בסגל של הקבוצה הראשונה גם לשאר העונה, הרבה בזכות הצמד שכבש ב-1:2 על ריאל מדריד במשחק ההכנה באצטדיון מטלייף.
עצם זה שהוא חתום על חוזה בקבוצה הראשונה של ברצלונה כבר היה חלום בלתי נתפס לשחקן שעבר מהאקדמיה של ג’ירונה לשתי השאלות בסבאדל ובקבוצת המילואים של הבלאוגרנה. פאו ויקטור ידע שהתמודדות עם לבנדובסקי תהיה כמעט בלתי אפשרית, אבל אפילו כאלטרנטיבה של הפולני יש לו תחרות גדולה.
שחקנים כמו פראן טורס, אנסו פאטי או אפילו דני אולמו בעצמם יכולים לשחק כ-'9' ויש להם הרבה יותר ניסיון מוכח מוויקטור, אך אף אחד מהם לא יכול לנצח אותו מבחינת עבודה קשה, התלהבות וסבלנות. המשפחה שלו מאוד אוהדת ברצלונה והוא טועם את החלום שלו מאז שהיה קטן. אחיו חילם משחק בקבוצת הנוער של המועדון ושניהם חולמים על האפשרות לשחק יחד יום אחד בקאמפ נואו.
בינתיים, ויקטור כבר שיחק 11 משחקים רשמיים עם הקבוצה הבוגרת. נכון שהוא פתח רק פעם אחת ואסור לשכוח שבמרבית המשחקים שבהם שותף מדובר בדקות האחרונות של המשחק, אבל הנתונים שלו מאוד טובים. עם השער שכבש במחזור החולף עם בעיטה ברגל שמאל אחרי בישול של פרנקי דה יונג, הוא עלה לשני שערים ב-169 דקות.
מספר הדקות ששיחק לא 100% מדויק כי תוספות הזמן לא נחשבות באופן רשמי והוא שיחק את הדקות הנוספות הללו בעשרה משחקים. בכל מקרה, הממוצע שלו הוא שער כל 84 דקות, נתון מצוין.
יעילות מרבית
במיורקה, פאו ויקטור גם יצר את השער של דה יונג ב-1:4. אי אפשר לספור את זה כבישול, אבל אפשר לספור את זה כהשתתפות ישירה בשער. אם נוסיף את הפעולה הזו לבישול שנתן בוויאריאל, פאו ויקטור השתתף ישירות בארבעה שערים לברצלונה במשחקים רשמיים העונה. אם נסתכל על הממוצע, הוא בעצם מעורב בשער כל 42 דקות, מה שמעיד על ביצועיו המרשימים.
לשחק זו מתנה
פאו ויקטור אמר כיצד הוא מנהל רגשית את הדקות המעטות שהוא מקבל: "אני מאוד מודע לאיפה אני נמצא, אני חלק מברצלונה, שהיא הקבוצה הטובה ביותר בעולם, ואני מתחרה עם החלוץ הכי טוב בעולם, לבנדובסקי, ממנו אני לומד כל יום. קשה לקבל ככה דקות, אבל אני מנסה לנצל את ההזדמנויות שלי".
המתכון הטוב ביותר הוא לנצל כל דקה כמתנה. איפה שאחרים היו בוכים כי ‘המאמן לא נותן לי את הביטחון הנדרש’, ויקטור ממוקד בהנאה מכל שנייה שהוא לובש את חולצת ברצלונה. הנשיקה שלו לסמל כשכבש את השער השני שלו בבלאוגרנה אינה הצגה או פופוליזם. פאו הוא פשוט שחקן שנהנה לשחק עבור הקבוצה שהוא אוהד מאז שהיה ילד.
פליק יודע שפאו ויקטור לא יהווה בעיה בחדר ההלבשה. הספרדי לא בברצלונה במקרה – בעונה שעברה הוא היה השחקן הכי טוב בליגה השלישית ובקדם העונה הנוכחית הוא בלט. עכשיו הוא מחליף אחראי ש”מניע את העגלה” לטובת הכלל ונתוניו משתפרים כל הזמן.
הספרדי הצעיר מצידו לא רוצה לבזבז אף דקה שהוא מקבל, ועבור פליק זה מצוין. יש לו טאץ’ טוב בכדור, ראיית משחק ויכולת להבקיע, וכל התכונות הללו עזרו לו עד כה להיות מועיל בזמן שלו על המגרש. אז בינתיים הוא שחקן משלים, אבל הוא עשוי להתברר כדמות מועילה במיוחד עבור פליק בעונה עמוסה במשחקים ובפציעות, ומי יודע – אולי המחליף של לבנדובסקי מסתתר לקבוצה מתחת לאף ובכלל לא קוראים לו ויקטור גיוקרס.