שחקני ברצלונה ואוהדיה יכולים להיות בטוחים – אוסמן דמבלה ישחק נגדם במשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות ביום רביעי. הוא כשיר, ואין לו שום מגבלה בריאותית. למעשה, זה המצב הקבוע במהלך הקדנציה שלו בפאריס סן ז'רמן, מאז עזב את קטלוניה לטובתה בקיץ, ואלה החדשות המפתיעות באמת.
אחרי 6 שנים בשורות בלאוגרנה, במהלכן התפרסם בעיקר בגלל רצף אינסופי של פציעות שונות שמנעו ממנו לייצר מומנטום חיובי כלשהו, הפסיק הכוכב הצרפתי להעסיק את הרופאים. הוא תמיד זמין עבור המאמן לואיס אנריקה, ומהווה באנקר עבורו במשחקים החשובים.
כך, למשל, פתח דמבלה בהרכב ב-7 משחקים בליגת האלופות עד כה. הוא נעדר רק מהביקור אצל בורוסיה דורטמונד במחזור הנעילה בשלב הבתים, אך זה קרה בגלל צבירת כרטיסים צהובים. במשחק הגומלין מול ריאל סוסיאדד בשמינית הגמר, הוא אף סיפק בישול נאה לקיליאן אמבפה. הבעיה היא כי היה זה האסיסט הראשון שלו במפעל, ומספר השערים עומד נכון לעכשיו על אפס.
בליגה הצרפתית יש לו כיבוש אחד בלבד ב-23 הופעות, נגד מונאקו אי שם בנובמבר, וזהו מאזן עגום עבור שחקן שנחשב לדמות מפתח בקבוצה שמטיילת לאליפות ללא מתחרים. דמבלה לא בדיוק עושה כותרות מרעישות מבחינה מקצועית, ולברצלונה לא הייתה לכאורה סיבה להצטער על עזיבתו.
עם זאת, אפשר להסתכל על הנושא גם מזווית אחרת. צ'אבי לא רצה לאבד את דמבלה בשום אופן, הבהיר זאת חד משמעית הן פומבית והן בישיבות ההנהלה, והשקיע מאמץ עליון על מנת לגרום לצרפתי למצות לפחות חלק מהפוטנציאל שלו. עובדה היא כי בתחילת העונה האחרונה שלו בקאמפ נואו טען דמבלה: "נפצעתי יותר בעבר כי לא עבדתי קשה כפי שאני עושה עכשיו". זו הייתה עדות לכך שהמאמן השכיל להחדיר לא מעט סדר בראשו המופרע, ויש יסוד סביר להניח כי המצב הבריאותי הטוב של הצרפתי העונה נובע מכך בדיוק. לואיס אנריקה צריך להודות עליו ישירות לצ'אבי, ועכשיו הוא מנסה למצוא את הדרך לגרום לדמבלה להפוך לשחקן ברמה העולמית הגבוהה.
והוא דווקא מרוצה ממנו בינתיים. עם אמבפה הסורר יש לו סכסוכים בלתי פוסקים, כי כוכב העל של הפרויקט הקטארי חושב כבר מזמן שהקבוצה שייכת לו, ולא סופר אף אחד בדרכו לעזוב. לעומת זאת, דמבלה עושה את העבודה בשקט תעשייתי, ולא מספק תעסוקה לצהובונים – מה שבהחלט מבורך במסגרת השינוי שמשתדל המאמן הספרדי לייצר במועדון שהיה רגיל לפעול לטובת יחסי ציבור של קטאר בלבד.
לואיס אנריקה משתדל להתרכז בכדורגל, ודמבלה הוא שותף נאמן שלו למטרה. עבירות המשמעת, האיחורים, ההתמכרות לפלייסטיישן אל תוך הלילה, תזונה הזויה עבור ספורטאי – כל אלה שייכים לעבר מבחינת אוסמן. הוא לעולם לא יהיה ספורטאי למופת, אך אין ספק שהוא לא מהווה יותר דוגמה להתנהלות ביזיונית כמו פעם. עם חוזה ארוך טווח עד 2028, כלומר עד שיהיה בן 31, הוא גם לא חושב תמידית על עזיבה כפי שנהג לעשות בברצלונה. הוא ממוקד, והבוס סומך עליו מבחינה מקצועית.
מובן שלא הכל ורוד – רחוק מכך. שער אחד ב-34 משחקים בכל המסגרות הוא נתון מחפיר באופן קיצוני עבור מי שמוגדר כשחקן התקפה. דמבלה מאבד כדורים לעתים תכופות, לא מגיע למצבי הבקעה בתדירות המספקת, וגם אחוז הניצול שלהם נמוך. אלא שהוא גם מהווה מקור היצירתיות מספר אחת של סן ז'רמן, ולואיס אנריקה מבקש לשים את הכדור ברגליו, במיוחד כשהקבוצה מתקשה לשבור בונקר של יריבות. 12 בישולים יש לו נכון לעכשיו, ואת הליגה הצרפתית כולה הוא מוביל בפרמטר זה עם 8 אסיסטים. לא נופלים מהכיסא כשרואים את המאזן, אבל גם זה משהו. מעבר לכך, מוסרים תלויים בחברים שלהם כדי לקבל את הבישול בסטטיסטיקה.
בהופעתו האחרונה למשל, שלח דמבלה כדור עומק גאוני לאמבפה והעמיד אותו באחד על אחד מול סטיב מנדנדה. שוערה הוותיק של ראן הצליח להדוף את הכדור למשקוף, ועל כן הפעולה של דמבלה לא נספרת כבישול – והיו לו פעולות מבריקות נוספות בחצי גמר הגביע. הוא היה השחקן המצטיין על המגרש, גם אם אמבפה היה זה שכבש בסופו של דבר את השער הבודד בדרך לגמר. מאמן היריבה, ז'וליאן סטפן, העיר אחרי שריקת הסיום: "לו הייתה לאוסמן יכולת טובה יותר לסיים התקפות, הוא כבר היה זוכה בכדור הזהב".
סטפן מחזיק בדעה הזו כבר מזמן – הוא האיש שטיפח את דמבלה בקבוצת המילואים של ראן בדרך לגדולה. בראן פרץ דמבלה לתודעה ב-2015/16, והמפגשים מול האקסית שגידלה אותו היו מרגשים עבורו העונה שמספקת עבורו מסלול נוסטלגי. הרי הוא הוגרל גם מול דורטמנוד בשלב הבתים, ניצח אותה 0:2 במשחק הביתי, והצטער על כך שהביקור באצטדיונה נמנע ממנו. ועכשיו מצפה לו אקסית שלישית במספר – זו שהקדיש לה פרק זמן משמעותי מאוד בחייו, וזו שקיוותה כי יהפוך ליורש של ניימאר. צ'אבי הוא המאמן שהאמין בו יותר מכל, שאמר רק הקיץ: "לדמבלה יש פוטנציאל להפוך לאחד הגדולים בעולם בעמדה שלו". וכאן, בסוגיה הספציפית הזו, אולי צפויה לו הפתעה מכוננת מצידו של חברו הטוב לשעבר.
כי ללואיס אנריקה עלה לאחרונה רעיון מהפכני – למה לא לנסות את דמבלה כפליימייקר טהור במרכז המגרש? הוא שיחק כמעט תמיד כקיצוני במהלך הקריירה, לרוב מימין, אך האם העמדה הזו אופטימלית עבורו? התכונה החשובה ביותר של דמבלה היא השליטה האבסולוטית שלו בכדור בשתי הרגליים, אשר הופכת את כיוון התנועה שלו לבלתי צפוי לחלוטין עבור אלה שמנסים לשמור עליו.
זה יעיל באגף, כמובן, אבל יעיל אפילו יותר בעמדה מרכזית כי שם מרחב הפעולה רחב יותר. תכונה מצוינת נוספת של דמבלה היא ראיית המשחק שלו. כשהוא מתופקד כקיצוני, הנטייה הטבעית שלו היא לכדרר וללכת לאיבוד לעתים קרובות. כשהוא במרכז, אופציות המסירה רבות יותר, והוא עשוי לשחרר את הכדור מהר יותר.
זה הרציונל שעמד מאחורי הצבתו של דמבלה כעושה משחק קלאסי במשחק הגדול מול מארסיי לפני שבוע וחצי, והעסק עבד לא רע בניצחון 0:2. מול ראן, בילה הצרפתי חלק מהזמן באגף, אבל פעל רבות גם ממרכז, ומשם שלח את המסירה המדוברת לאמבפה. "אנחנו רוצים לייצר עליונות במרכז המגרש, ודמבלה מתאים לכך. הוא מצטיין עם הגב לשער, ומסוגל לשחק בנגיעה אחת או שתיים. לדעתי, נוכל לקבל גרסה טובה אפילו יותר של עוסמאן בעמדה הזו", טען המאמן במסיבת העיתונאים, והמבחן הגדול יגיע עכשיו.
השבת קיבל דמבלה מנוחה כדי לא לבזבז כוחות לקראת ברצלונה, ובלעדיו סיימה סן ז'רמן בתיקו מול נועלת הטבלה קלרמון. כעת, מסקרן מאוד לראות באיזה תפקיד יציב אותו לואיס אנריקה מול האורחת מקטלוניה, וזו שיחת היום בעיר האורות. הייתכן שיהיה זה המהלך הטקטי שיסייע לדמבלה להכניע את האקסית, ומי יהיה אמור לשמור עליו אם ישחק בין השורות כקשר התקפי? לא נשאר לנו זמן רב להמתין כדי לקבל את התשובה.