“אתם תמיד צריכים למצוא נושאים חדשים כדי לכתוב עליהם", חייך גראניט ג'אקה כאשר נשאל בראיון האחרון על מועמדותו לכאורה לתואר שחקן השנה בעולם. עם זאת, הוא ממש לא פסל את הרעיון. "אני נותן לאחרים לשפוט את הביצועים שלי. אם הם מתחילים לדבר במונחים האלה, זה מחמיא לי. אני לא אסתיר זאת", אמר קפטן נבחרת שווייץ.
הנושא עלה בגלל הכותרת באחד העיתונים במולדתו שהכריז: "נותרו לו רק עוד שלושה משחקים כדי לזכות בכדור הזהב". הכוונה ברורה – אם יוביל את נבחרתו לנצחונות ברבע הגמר, בחצי הגמר ובגמר יורו 2024, לא יהיה קל למצוא בתבל שחקן מצליח ממנו בעונה האחרונה. הרי בבונדסליגה הוא היה הנווט האולטימטיבי והלב הפועם בקישור לברקוזן שזכתה באליפות סנסציונית מזהירה עם מאזן בלתי נתפס של 28 נצחונות ו-6 תוצאות תיקו ב-34 מחזורים. במקביל, היא גם השלימה דאבל כאשר הניפה את הגביע הגרמני, והעפילה לגמר הליגה האירופית בו נכנעה לאטאלנטה. זה היה ההפסד היחיד שלה בכל הקמפיין. ג'אקה עצמו גם רשם הפסד עם שווייץ ברומניה במוקדמות – וזהו. אלה כל האכזבות שלו מאז עזב את ארסנל לפני שנה.
אוהדי התותחנים מתגעגעים אליו מאוד, ולא רק בגלל הכושר המזהיר שהוא מציג בימים אלה. ג'אקה היה אחד המצטיינים הבולטים במדים האדומים בעונתו האחרונה ב-2022/23. היו לו תקופות גרועות הרבה יותר, ובשלב מסוים הוא סומן כסמל הגדול ללוזריות המפורסמת של ארסנל. הוא לא עמד בציפיות כקפטן, ספג המון שריקות בוז צורמות, ובסופו של דבר קילל את הקהל תוך כדי הירידה מהדשא במשחק המפורסם מול קריסטל פאלאס באוקטובר 2019. הסרט נזרק הצידה, התפקיד נשלל ממנו, ולו היה המועדון מעיף אותו לכל הרוחות אז, רוב הציבור היה שמח לשמוע את הבשורה.
אלא שג'אקה קורץ מחומר מיוחד. הוא יודע להתמודד עם משברים, עוד מאז גדל בבאזל כילד למשפחת פליטים מקוסובו. על אף ההגיון הברור לנטוש את צפון לונדון לטובת עתיד שקט ושפוי יותר, הוא בחר להישאר. המעבר לרומא ב-2021 נפסל, הוא האריך את חוזהו, והוכיח את עצמו מעל ומעבר עבור המאמן מיקל ארטטה שסמך עליו בעיניים עצומות. הקדנציה שלו ארכה 7 שנים, והאחרונה שבהן היתה הטובה ביותר בפער גדול. הבוס באסקי נתן לו חופש פעולה נרחב יותר, וג'אקה לא רק קבע שיא אישי של 9 כיבושים בכל המסגרות, אלא גם היה המנהיג לצד מרטין אודגור. "אני לא צריך סרט בשביל זה", אמר ג'אקה, וסייע לנורבגי ככל יכולתו. כאשר עזב, ביציעים הצטערו על כך.
אלא שהתזמון היה מעולה עבורו. הוא היה בן 30, ובמועדון לא רצו להעניק לו חוזה חדש לטווח ארוך. החוזה הקיים היה אמור להסתיים ב-2024, וההנהלה העדיפה למכור אותו כדי לא לאבד אותו כשחקן חופשי. חוץ מזה, כאשר החל ג'אקה לנהל משא ומתן מתקדם עם לברקוזן, בה ייעד לו צ'אבי אלונסו את התפקיד הכי מרכזי שיש, כבר היה לתותחנים יורש בקנה. דקלאן רייס סומן כקשר המרכזי האנגלי הכי טוב, והיה קשה להתווכח עם הקביעה הזו. הוא עלה 100 מיליון ליש"ט, אבל המחיר לא היווה שיקול משמעותי. מדובר בכוכב עוצמתי שמסוגל להיות הטוב ביותר בפרמייר ליג בכל הקשור לשליטה במרכז המגרש. יש לו כל התכונות הנדרשות לכך, והוא צעיר מג'אקה ביותר מ-6 שנים. כאשר יש הזדמנות להחתים אותו לפני המתחרות, לא חושבים פעמיים.
רייס אכן התברר כרכש פנטסטי. הוא ענה על כל הציפיות, ניווט ביד רמה את מרכז המגרש, שלט ללא עוררין במשחקים רבים והצעיד את התותחנים לעונה נהדרת מבחינה קבוצתית. ארטטה תיפקד אותו לעתים כקשר אחורי קלאסי, ולפעמים כסוג של קשר מרחבה לרחבה, ורייס מתאים כמו כפפה ליד לכל האופציות. אין דבר שהוא לא יודע לעשות על המגרש, ועל הדרך הוא גם שידרג את התפוקה ההתקפית שלו עם שיא אישי של 7 שערי ליגה. הראשון שבהם – שער הניצחון בזמן פציעות לרשת מנצ'סטר יונייטד במשחק הפכפך ודרמטי במיוחד – היה היקר מכולם. כבר אז, באוקטובר, הוא הגדיר עד כמה רייס חיוני לסיכויי ההצלחה של ארסנל.
והרי השדרוג היה ברור בהשוואה ל-2022/23 – הקבוצה כבשה יותר, ספגה הרבה פחות, וצברה 89 נקודות בהשוואה ל-84. למעשה, היא הגיעה למאזן של מנצ'סטר סיטי מלפני שנה. ברוב המקרים, זה היה מספיק כדי לזכות באליפות, אבל נגד המועדון הדורסני של פפ גווארדיולה שהשתלט על הליגה תוך כדי הפרת תקנות פיננסיות, זה לא הועיל. התכולים הוסיפו הפעם שתי נקודות למאזנם ושמרו על הכתר בכל זאת. לפיכך, נותר רייס בידיים ריקות מבחינת התארים, על אף תרומתו הכבירה.
יש שיגידו כי זו עדות נוספת ללוזריות של ארסנל. יש שיטענו כי היתה לה משימה בלתי אפשרית, והיא הגיעה הכי קרוב שאפשר. העניין הוא שדווקא ג'אקה ניצב בפני משימה אפשרית אפילו פחות. הוא הגיע לקבוצה הכי לוזרית בתולדות גרמניה מבחינה תדמיתית, בעוד באיירן מינכן ספרה 11 אליפויות רצופות. מה היה הסיכוי של לברקוזן להדיח את הבווארים מהפסגה? היה ברור שצ'אבי אלונסו בונה קבוצה טובה ואטרקטיבית, אבל מועמדת לכתר? מעטים מאוד, אם בכלל, הימרו על ג'אקה כאלוף גרמניה לפני שנה, מה גם שהוא היה אמור לכאורה להביא את חיידק התבוסתנות מקבוצתו הקודמת. בפועל, התפקיד הזה בתסריט יועד להארי קיין שעבר מטוטנהאם לבאיירן, בעוד ג'אקה הפך לכוח בלתי ניתן לעצירה במרכז המגרש, והרגיש כמו ווינר כביר בכל שבוע.
היו ללברקוזן הרבה כוכבים נפלאים. פלוריאן וירץ נבחר לשחקן העונה, אלכס גרימלדו וג'רמי פרימפונג עשו חיים משוגעים באגפים, ואפשר להמשיך את הרשימה, אבל ג'אקה היה האיש שחיבר את הכל. הוא גם שיחק יותר מכולם, ולא הושפע מהרוטציה המוגזמת אותה הנהיג צ'אבי אלונסו בשלהי העונה. אי אפשר להגזים בתרומתו להישג, והוא הוכיח את עצמו כווינר אדיר. אוהדי ארסנל יכולים רק לפנטז מה היה קורה לו היה נשאר. הם ממש לא מתחרטים על בואו של רייס, כמובן, וארסנל החדשה בנויה סביבו. האנגלי תמיד היה על הדשא בפרמייר ליג ובליגת האלופות, הספק העבודה שלו אדיר, וכך גם הסיבולת. כמו ג'אקה, הוא לא מתעייף ולא נשחק. הוא מהווה תוספת כוח כבירה, אבל כיצד היה יכול לשתף פעולה עם ג'אקה? אולי ביחד עם אודגור הם היו הטריו המנצח?
בינתיים, הם יבחנו זה את זה כיריבים על הבמה הגדולה. העבר את ארסנל פוגש את ההווה שלה בדיסלדורף. גם בנבחרות הם באקרים שמגדירים את המשחק כולו. בשווייץ, ג'אקה הוא הקפטן והדמות החשובה ביותר, ואי אפשר לדמיין את המערך בלעדיו. באנגליה יש שחקנים אחרים שעושים כותרות גדולות יותר, אבל רייס הוא העוגן, והסוגיה המרכזית היתה איזה שותף כדאי לצרף אליו (ולא, גארת, זה לא חייב להיות קלווין פיליפס). אם אנגליה תניף בסוף את הגביע, רייס לא יקבל את כדור הזהב, אבל אם שווייץ תעשה זאת... לכו תדעו. "יש אתגר שהצבתי לעצמי, אבל זה סוד, ואני לא מתכוון לגלות אותו", אמר ג'אקה לפני תחילת הטורניר. כל אחד רשאי לנחש, אבל הוא בטוח לא מדבר על הפסד ברבע הגמר.