מי עושה חילוף משולש בדקה ה-90? זו הייתה המחשבה המיידית כאשר מאמן פורטוגל רוברטו מרטינס שלח אמש (שלישי) שלושה שחקנים למערכה שכבר כמעט נגמרה. אחד מהם, באופן מוזר ביותר, היה נלסון סמדו. איך הוא יכול לעזור כאשר הנבחרת מחפשת נואשות שער ניצחון מול הבונקר היעיל של צ'כיה? שני השחקנים האחרים שנכנסו היו הקיצונים הצעירים והם סידרו תוך שניות ספורות ממש את המהלך המיוחל. פדרו נטו פרץ משמאל, ההגנה לא הצליחה להרחיק את מסירת הרוחב ופרנסיסקו קונסיסאו עט על המציאה כדי לקבור את הכדור ברשת ולצאת לחגיגה אמוציונלית במיוחד.
כשנס כזה קורה, מתחשק לכתוב שהמאמן ידע את הכל טוב מכולם וגרם לפרשנים לאכול את הכובע. מתחשק – כי זה סיפור טוב ואנחנו כעיתונאים אוהבים מאוד סיפורים טובים. אלא שזה פשוט לא נכון. החילוף המשולש בדקה ה-90 עדיין היה שטות מוחלטת, והמזל הטהור שנפל על הפורטוגלים לא משנה את העובדה הפשוטה הזו. ניהול המשחק של מרטינס היה שערורייתי מהתחלה ועד הסוף, ושחקניו ניצחו למרות מעשיו של המאמן, ולא בזכותם.
המערך שהציגה פורטוגל בלייפציג היה אבסורדי עד כאב. אחרי שרצה למאזן מושלם במוקדמות עם טקטיקה יציבה שכללה רביעיה הגיונית בהגנה, הוחלט לפתע לשנות את הגישה ל-3 בלמים מול יריבה שהייתה צפויה להסתגר ולא רק זאת – אחד הבלמים היה למעשה מגן שמאלי שלא רגיל לתפקד כך. למה בחר מרטינס להעניש כל את נונו מנדש? אין לדעת, אבל בשורה התחתונה הוא לא הבין עד הסוף מה עליו לעשות, לפני שהחילוף בדקה ה-63 פתר את המחדל.
בנוסף, ויתר מרטינס על קשר אחורי קלאסי – את התפקיד הזה מילא בדרך כלל ז'ואאו פאליניה. כתוצאה מכך, הוסט ברונו פרננדש לעמדה אחורית מדי ומשם היה פחות יעיל בכל הקשור לבישולים פוטנציאליים. ויטיניה הפעלתן היה השחקן המצטיין של פורטוגל במרכז המגרש, כי הוא היה בין הבודדים שקיבלו את התפקיד הנכון. רפאל ליאאו התבקש לא להיצמד לאגף, למרות שהוא הכי טוב כקיצוני קלאסי. ברנרדו סילבה נכנס לאינספור עמדות בו זמנית. יש לכך היבטים חיוביים – אפשר לקרוא לזה גמישות ומערך לא צפוי. ואולם, בשורה התחתונה כוכב מנצ'סטר סיטי לא בא לידי ביטוי בשום משבצת. הוא טייל על פני כל המגרש כנווד, והאט את המשחק בכל מקום בו פגש את הכדור.
מינויו של מרטינס היה מפתיע מאוד מלכתחילה, משתי סיבות עיקריות. ראשית, הוא לא הצליח עם דור הזהב של בלגיה, בזבז אותו במשך 6 שנים, והגיע לשפל הנמוך ביותר במונדיאל האחרון. המוניטין שלו לא היה בשמיים בלשון המעטה, ומעבר לנבחרת בכירה אחרת נראה לא הגיוני. שנית – וזה חשוב אף יותר, הוא המאמן הראשון בתולדות פורטוגל שלא מדבר פורטוגלית. למעשה, כל המאמנים בהיסטוריה של הנבחרת היו פורטוגלים, למעט שני ברזילאים בעלי רזומה משובח – אוטו גלוריה בשנות ה-60 וסקולארי בתחילת המילניום.
למה למנות אאוטסיידר ספרדי ועוד בתקופה בה יש כל כך הרבה מאמנים פורטוגלים מעולים מכל הסוגים האפשריים? אנחנו יודעים שז'וזה מוריניו סירב להצעה כי הוא רצה להישאר נאמן לאוהדי רומא, כך שמרטינס לא היה הבחירה הראשונה של ההתאחדות. אבל למה הוא היה בחירה שניה, או חמישית, או אפילו עשירית? הסיבה שמרגישה הגיונית היא כי מישהו בהתאחדות רצה אדם זר, רחוק ככל הניתן מהעבר, כדי שיעשה את העבודה המלוכלכת ויעביר את פורטוגל לעידן ללא כריסטיאנו רונאלדו.
ובכן, אולי זו הייתה המטרה, ואולי לא, אבל דבר אחד בטוח – למרטינס לא הייתה שום כוונה להיפטר מרונאלדו. בדיוק להיפך – הוא בנה את כל הקדנציה עד כה סביב כוכב העל הוותיק, וזה השתלם בהחלט. הקפטן הבקיע 10 שערים במוקדמות, ויש שיגידו כי המעבר לליגה הסעודית רק העלה את המוטיבציה שלו להוכיח את עצמו במדים הלאומיים. הזכייה של ליאו מסי במונדיאל לא החליקה טוב בגרון, ובמאבק ההיסטורי הזה משתוקק רונאלדו להיות האחרון שמניף גביע. הוא שובר שיאים עם אליפות אירופה שישית בקריירה, אבל זה שולי, כי שום דבר פרט למדליית הזהב לא בא בחשבון. והוא אמור להיות הגורם הדומיננטי ביותר בטורניר הזה.
מרטינס הולך איתו עד הסוף. עובדה היא כי אתמול הוא נשאר על המגרש עד הסוף, והיה שם כדי לחבק את פרנסיסקו קונסיסאו. זה מרגש, כי כריסטיאנו אפילו הספיק לשחק בזמנו לצד אביו, סרג'יו קונסיסאו – במובן מסוים, הוא זה שירש אותו בנבחרת באגף הימני. משחקו האחרון של קונסיסאו האב ומשחקו הראשון של כריסטיאנו במדים הלאומיים היו ב-2003. צ'יקו קונסיסאו היה אז בן שנה. עכשיו הוא הופך לג'וקר בנבחרת בגיל 22, ואף כללנו אותו ברשימת השחקנים שעשויים לעשות כותרות ביורו 2024 כאשר יעלו מהספסל – בצדק, כפי שניתן לראות. החיבוק לכוכב העולה היה שווה הרבה, ובהקשר זה אין טענות למרטינס. לחלוץ המרכזי היה משחק סביר ביותר אתמול.
זה עדיין נכון שכריסטיאנו מושך את המשחק לכיוונו, ולכן עלול להפריע לחבריו לבוא לידי ביטוי במלוא הדרם. זה עדיין נכון שהוא מביא לא מעט חסרונות לצד יתרונותיו הבולטים והמוכרים. בפועל, כריסטיאנו היה מסוכן אתמול, וההצלות של יינדז'יך סטאנק בין הקורות של צ'כיה מנעו ממנו להבקיע. הוא גם היה במרכז העניינים כאשר פורטוגל כבשה בהתקפה המסודרת הטובה ביותר שלה במשחק – הנגיחה של כריסטיאנו הלכה לעמוד, ודיוגו ז'וטה המשיך את הריבאונד פנימה. אחר כך התברר שהכתף של רונאלדו הייתה בנבדל של סנטימטרים, אבל זה לא משנה את מעורבותו החיובית גם בשלבי הסיום. כאשר בוחנים את המערך את פורטוגל לקראת המשחק הבא, מקומו מובטח. בניגוד לפרננדו סנטוס במונדיאל, מרטינס לא יזיז אותו.
אז רונאלדו תיפקד, וגם חלק מחבריו הפגינו יכולת לא רעה לפרקים. למרות המערך ההזוי, השליטה הפורטוגלית במתחרש הייתה מוחלטת, והשער המרהיב של לוקאש פרובוד מהעבר השני הובקע בבעיטה המסוכנת היחידה של הצ'כים למסגרת. המחדלים הטקטיים גרמו לכך שאוסף הכישרונות באדום-ירוק התקשה לייצר מספר רב של הזדמנויות. בסופו של דבר, את שני הכיבושים בדרך לקמאבק קיבלה פורטוגל במתנה מהבלם חסר המזל רובין הראנאץ', שהפגין יכולת מצוינת פרט לשתי טעויות – ואת הטעויות האלה יזכרו לו, כמובן, יותר מכל.
העניין הוא כי בהינתן רונאלדו בהרכב, לחלוטין לא ברור מה מרטינס עושה בתפקיד, והמשימה שלו כעת היא להוכיח שהוא ראוי למעמד. זה לא יהיה פשוט, אבל הוא חייב לנסות למצוא נוסחה טובה יותר, שתמקסם את היכולות של ברונו פרננדש ושל רפאל ליאאו, ותאפשר גם לדיוגו ז'וטה ולקיצונים הצעירים לקבל את הצ'אנס שלהם. ייתכן כי ברנרדו סילבה ייאלץ לאבד לשם כך את מקומו בהרכב, ייתכן שז'ואאו פאליניה צריך לחזור על מנת לשחרר את כל היתר למשימות התקפיות. בוודאי אין טעם לשחק שוב עם 3 בלמים.
האם כל זה ייושם בהמשך? נחיה ונראה, אבל פורטוגל יכולה להיות מרוצה מהתוצאה ולהתכונן בשקט תעשייתי לשני המשחקים הקרובים. ההעפלה לשמינית הגמר כבר הובטחה מעשית, ורובן דיאס הצהיר לפני הטורניר שכדאי לכוון ולהגיע לכושר שיא רק בשלבי הנוקאאוט. זו אמורה להיות המטרה, אבל האם מרטינס ישכיל לא להפריע?