בוסטון מודל ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון סוף סוף עשתה את זה. השניים שהגיעו לבינטאון עם הרבה ציפיות והתבגרו לנו מול העיניים מדי שנה, הצליחו להגשים את הפוטנציאל האדיר שהבטיחו לנו. הסיפור שלהם מתחיל דרך הג'נרל מנג'ר הקודם, דני איינג', שידע מתי לפרק את קבוצת האליפות הקודמת של בוסטון ובחירות הדראפט שקיבל מברוקלין על קווין גארנט ופול פירס, הפכו ברבות הימים לטייטום ובראון - הבסיס של קבוצת האליפות הנוכחית. אז נכון, ההצלחה לא הייתה מיידית, אבל הפירות נקטפו הלילה (בין שני לשלישי) אחרי ניצחון בסדרת גמר, די חד צדדית יש לומר, מול דאלאס.
טייטום נבחר שלישי ב-2016 ובראון באותו מקום שנה מאוחר יותר. את הפוטנציאל אפשר היה לראות כמעט מיד, גם אם לצידם שיחקו אייזיאה תומאס, קמבה ווקר או קיירי אירווינג. טייטום הקפיד לעבוד עם קובי בראיינט וספג ממנו את ה’ממבה מנטליטי’. בראון שמר על אופיו השקט והפך עבודה קשה להצטיינות על הפרקט. תהליך ההתבשלות של השניים הגיע לשיא העונה. JT פתח את הפלייאוף הזה לאט והגביר את הקצב עם הזמן, בעוד JB הצטיין לכל אורכו וגם קטף את ה-MVP, אבל אליפות הרי לא מביאים לבד.
ה-GM בראד סטיבנס המשיך איפה שאיינג' עצר. אחרי שלא הצליח להביא את הקבוצה לגמר ה-NBA כמאמן, הוא עשה זאת כמנהל. המהלך הראשון שלו בתפקיד אליו נכנס ב-2021 היה החזרת אל הורפורד, גם במחיר של בחירת סיבוב ראשון (שברבות הימים הפכה לאלפרן שנגון אגב). חתיכה חשובה נוספת בפאזל הגיעה בעונה שעברה, עם צירופו של דריק ווייט מסן אנטוניו. עוד בינגו של סטיבנס, עם חכמת משחק ואופי לוחמני שמתאים לתרבות של הסלטיקס. אל שני המאפיינים האלה עוד נחזור בהמשך, אבל הטרייד שאמור היה לעשות את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר ומה שנחשב להימור הגדול ביותר היה זה שהנחית בבינטאון את קריסטפס פורזינגיס.
ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון חוגגים (רויטרס)המהלכים של סטיבנס
סטיבנס התייעץ עם מאמנו, ג'ו מאזולה, וידע שהוא יצטרך איום התקפי נוסף. זה עלה לו באחד הסמלים הכי גדולים של המועדון בעשור האחרון - מרכוס סמארט. אולי השחקן האהוב ביותר ב-TD גארדן, שלא לדבר על מנהיג בחדר ההלבשה ומי שזכה בתואר שחקן ההגנה של השנה אשתקד. וכל זה בשביל מה? בשביל שובר שוויון פוטנציאלי, אבל גם כזה שלא תמיד שמר על יציבות ולאורך הקריירה נטה להיפצע יותר מדי. בפלייאוף הזה, ובעצם אפילו רק בסדרת הגמר הזו, הם כבר הספיקו לחוות את KP על כל היתרונות והחסרונות שהוא מביא איתו.
במשחק 1 פורזינגיס נתן הצגה אחרי שלא שיחק מאז הסיבוב הראשון בשל פציעה. הוא קלע 20 נקודות בקצת יותר מ-20 דקות, עם 6 ריבאונדים והגנה טובה (שלא בהכרח מאפיינת אותו). אבל אז, במשחק מספר 2, הגיעה עוד פציעה, שהפעם הוגדרה כ'נדירה' בכף הרגל. הוא חזר רק הלילה כדי לתת כמה דקות מנוחה להורפורד, אבל בוסטון לא ממש הייתה צריכה אותו. הליקויים מההפסד היחיד למאבס במשחק הקודם תוקנו מהר מאוד, כצפוי יש לומר, והלילה הסתיים בשיוט קליל בדרך לאליפות 18 במספר, שבה נשברו לא מעט שיאים.
קריסטפס פורזינגיס (רויטרס)הם סיימו את הפלייאוף עם שלושה הפסדים בלבד ועם מאזן כמעט מושלם במשחקי חוץ. את העונה הרגילה הסלטיקס סיימו עם נט רייטינג של 11.3, קצת אחרי שיקגו של 1995/6 ולצד גולדן סטייט של 2016/17, שנחשבות לשתיים מהקבוצות הטובות אי פעם. גם 10 ניצחונות שהשיגו בהפרש של 30 פלוס ושלושה בהפרש 50 פלוס, הם שיאי NBA, אבל בפלייאוף כאמור, הם היו צריכים להסתדר ללא השחקן שהפך אותם לקבוצה כל כך ורסטילית ומפחידה בעונה הרגילה.
הבינגו האמיתי
חזרה לפורזינגיס. במבט לאחור אולי אפשר לקבוע שהלטבי אמנם היווה תוספת נחמדה לקבוצה, אבל מי שבאמת עשה את ההבדל עבורה הוא כוכב נוסף שהגיע אליה בקיץ - אבל רק במקרה והודות לניצול סיטואציה מאוד ספציפית. לכולם היה ברור כי בוסטון בלי סמארט תסבול מקו אחורי מדולל שיתקשה להתמודד מול אריות הליגה - בעיקר מבחינה הגנתית. ואז קרה הטרייד הכי גדול של הקיץ - זה שהנחית במילווקי את דמיאן לילארד. ג'רו הולידיי שילם את המחיר ועבר לפורטלנד ובבוסטון ידעו שהם חייבים לפעול מהר ובכל הכח כדי להשיג את החתיכה האחרונה בפאזל.
הולידיי חוגג (רויטרס)הפעם בראד סטיבנס שילם כנראה מחיר גבוה אפילו יותר (רוברט וויליאמס, מלקולם ברוגדון ושתי בחירות סיבוב ראשון), אבל הוא כנראה למד דבר אחד או שניים מדני איינג'. הולידיי הביא את אותם דברים שאפיינו את סמארט - אבל טוב יותר. ניהול משחק? צ'ק. הגנה יעילה מול כוכבי היריבות? צ'ק. אלא שבניגוד לקודמו, הולידיי מהווה גם איום התקפי ובמשחק 2 בו החבר'ה האחרים לא ממש פגעו, ובו דאלאס הייתה אולי הכי קרובה לגנוב את הביתיות, הוא סיים כקלע המצטיין עם 26 נקודות - רובן בקלאץ'.
בפלייאוף הוא העלה את מספר הנקודות שלו (מ-12.5 ל-13.6) והראה שהוא בעל הבית האמיתי, אבל ההגנה שלו על דונצ'יץ' היא הדובדבן שבקצפת. בחכמה אופיינית הוא לא בהכרח ניסה למנוע ממנו לקלוע 30 פלוס, אבל הצליח להוריד לו את אחוזי הקליעה (בעיקר מחוץ לקשת). בנוסף, וזה אולי חשוב יותר, הוא הגביל את מספר האסיסטים של הסלובני לאורך כל הסדרה כמעט, ובכך ניטרל את אלמנט ניהול המשחק שהפך את לוקה ל… נו, לוקה. אז נכון שלמשחק 5 הוא לא ממש הופיע כמו כל הקבוצה, אבל הלילה הוא הוביל את בוסטון להתאוששות מהירה, כדי שכבר מהפתיחה לא יהיו שום ספקות - פתיחה במהלכה עמד לוקה על 2 אסיסטים ו-0 מ-6 לשלוש.
לוקה דונצ'יץ' מתוסכל (רויטרס)הולידיי הוא לא אחד שיודע לקצר דרכים. לאורך כל הקריירה הוא תמיד עבד קשה וכיום ברור לכולם שכל קבוצה שרוצה תואר - צריכה שחקן כמוהו (שמעת יאניס?). "הוא נמצא בכל מקום על המגרש. הוא כלבויניק", אמר עליו רג'י מילר אחרי שהולידיי קפץ על עוד כדור אבוד. "כל קבוצה צריכה כלבויניק אם היא רוצה אליפות". את אור הזרקורים אין לו בעיה להשאיר לאחרים, כפי שעשה במילווקי, אבל מדובר בשחקן שקופץ על כל כדור ולא מוריד את הרגל מהגז - במיוחד ברגעים החשובים. "הוא כל מה שאתה רוצה בשחקן כדורסל וחבר לקבוצה".
אז השישייה הגדולה של בוסטון עם בראון, טייטום, הולידיי, הורפורד, פורזינגיס ודריק ווייט, שעל תרומתו אפשר היה לכתוב עוד כמה כתבות נפרדות, אולי לא כוללת סופרסטארים, אבל יש בה כוכבים גדולים שמתאגדים לקבוצה מאוד חזקה. במיוחד כשהיא מגיעה מפוקסת ומאוחדת כפי שהייתה לאורך כל העונה. את השישייה משלים ספסל אמנם קצר, אבל גם כזה שתמיד היה שם כשצריך, בראשות סם האוזר ופייטון פריצ'רד, שהפך למומחה לסלי באזר מהחצי עם סיום המחצית (עשה את זה פעמיים בסדרה). ועל כולם ניצח כמובן איש אחד - ג'ו מאזולה.
שחקני בוסטון חוגגים (רויטרס)"הסיור בירושלים השפיע על ג'ו"
לבוסטון שושלת מאמנים אדירה בראשותו של רד אאורבך האגדי. האם מאזולה, המאמן ה-19 בלבד בהיסטוריה של הסלטיקס, יזכה להיכנס לרשימת הגדולים ביותר? על פי מה שהספקנו לראות ממנו עד עכשיו, זה בהחלט ייתכן. אחרי שהעשן יתפזר, נצטרך לזכור שבסך הכל מדובר בבחור שבסוף החודש יחגוג 36 - המאמן הצעיר אי פעם לזכות באליפות מאז שביל ראסל עשה זאת באותו גיל ב-1969. כשבעיות שלא קשורות לכדורסל החלו לצוץ בנוגע למאמן הקודם, אימה אודוקה, סטיבנס לא היסס לפני שהחליט לתת למאזולה, ששימש כעוזרו, את הקידום היוקרתי. זאת למרות שעל המדף היו לא מעט שמות הרבה יותר מוכרים.
הסגל הכישרוני יצר ציפיות כבר מההתחלה, אבל מאזולה לא פחד מהאתגר, למרות שהוא מונה לתפקיד רגע לפני פתיחת העונה - מה שלא באמת איפשר לו לעבוד עם השחקנים באופן שרצה. אחרי שהבטיח את העלייה לגמר לפני כשבועיים, הוא נשאל מה ההבדל בין העונה הזו לקודמתה וענה: "בשנה שעברה לא היה לי זמן להנחיל את הדברים שרציתי. זה הכל". מאזולה האמין שהקבוצה צריכה לזרוק הרבה יותר מחוץ לקשת, ובהתחלה ספג על כך ביקורות - כולל משחקניו שהאמינו כי זה פוגע באינטנסיביות ומביא רכות שלא מאפיינת אותם, אבל מאזולה לא ויתר והאמין שהשחקנים שלו מספיק חכמים ובוגרים כדי להבין שבטווח הארוך זה רק יועיל.
מאזולה עם הגביע (רויטרס)השינוי האמיתי הגיע העונה. האיום מחוץ לקשת הוסיף מימד חדש להתקפה של בוסטון והעובדה שכל שחקן שהגיע - כולל פורזינגיס כמובן - יודע גם לזרוק מבחוץ, הפכה את החבורה של מאזולה לקטלנית. בעונה הרגילה קלעה הקבוצה שלו 16.5 זריקות ל-3 במשחק (מתוך 42.5 זריקות). בפלייאוף באופן טבעי, האחוזים ירדו מעט, אבל הסלטיקס עדיין לקחו מעל 40 זריקות למשחק. מאזולה הוא מאמן לא שגרתי שנכנס לפרטי פרטים כשהוא מדבר עם חניכיו, אבל גם יודע להיות מוטיבטור כשצריך. "אם מישהו אומר לך שעשית עבודה טובה, זה לא פחות גרוע מאשר אם יגידו לך שאתה כישלון", הוא הצהיר אחרי שהוכתר כאלוף, כי מבחינתו העבודה עוד לא הסתיימה ואסור לנוח על זרי הדפנה.
ג'ו מאזולה וטייטום מתחבקים (רויטרס)בסופו של דבר, מאזולה, כך התברר, היה המאמן שבוסטון כנראה הייתה צריכה. הוא ידע לשמור את שחקניו ממוקדים במטרה לאורך כל העונה, בלי ירידות מתח כמעט. בכל פעם שניסו להסית אותו או את שחקניו לדבר על דברים אחרים, הוא ניסה להתנער ודיבר על דברים אחרים - בדרך כלל כאלה שקשורים לדת. מאזולה נחשב לקתולי אדוק וכשנשאל על המפגש מול ג'ייסון קיד בסדרת הגמר - במה שהפגיש בפעם הראשונה שני מאמנים שחורים, תשובתו הייתה: "כמה מהם היו נוצרים?", למרות שהתשובה הזו עצבנה את אנשי הפוליטיקלי קורקט - אותו זה לא עניין. גם את שחקניו, שהתמקדו אך ורק בזכייה באליפות, לא עניינו שום רעשים חיצוניים והם קנו את השיטות שלו.
"כשהוא אמר לי שהחלום שלו זה להיות מאמן ראשי ב-NBA, אמרתי לו - יש לך את כל מה שצריך. אתה עובד קשה ויודע לבנות את מערכות היחסים הנכונות עם שחקנים. היה ברור לי שהוא יהיה מאמן טוב", נזכר ג'מאל גומס שאימן את מאזולה בתיכון בישופ הנדריקסון ברוד איילנד - תיכון קתולי שהשפיע גם על ערכי הדת שלו. "לפני כמה שנים הוא יצא לסיור בירושלים ביחד עם משלחת שכללה את הכומר שלנו מהתיכון. זה ביקור שהשפיע עליו רבות", נזכר גומס. והאמת שמאזולה כבר הזכיר לא אחת את אותו ביקור ואף הבטיח לבקר בעיר הקודש אם יזכה באליפות. אנחנו מחכים.
חגיגות ב-TD גארדן (רויטרס)