הזמר והמלחין אריק קלפטון, אשר בשנה הבאה יחגוג כבר 80 אביבים, הוא כידוע אחד מהגיטריסטים הגדולים ביותר בהיסטוריה. האחרון היה רשום שלוש פעמים בהיכל התהילה של הרוק אנד רול, ודורג שני ברשימת 100 הגיטריסטים הטובים של כל הזמנים של מגזין ה"רולינג סטון" ובמקום ה־55 ברשימת 100 האמנים הגדולים בכל הזמנים של המגזין.
כמו שנוכחתם לדעת אצל הכדורגלנים הגדולים ביותר בעולם (מסי, רונאלדו, אמבפה וכו’), גם לכוכבי רוק שהרוויחו דולר או שניים יש תשוקה לא קטנה למכוניות, בוודאי כאשר חשבון הבנק שלהם מלא בכמעט חצי מיליארד דולר…
כמו לכל מולטי מיליונר אחר, גם לקלפטון יש את מותגי הרכב שהוא מעדיף, וביניהם ניתן למצוא כמובן את פורשה הגרמנית ולמבורגיני האיטלקית, אך יש מותג אחד שהוא האהבה האמיתית של היוצר הבריטי המוכשר – פרארי.
החיבור הראשון שלו למותג רכבי העל האיטלקי היה בזכותו של לא אחר מחבר הביטלס ג’ורג’ הריסון, אשר יום אחד חזר הביתה עם פרארי 365 GTC, שקלפטון עמד על כך שהוא רוצה לקנות אותה, ולבסוף אכן רכש אותה.
מכאן ואילך נפתחה לה רשימה מכובדת של דגמי פרארי שכללה את ה-250 GT SWB (שווה כיום כ-15 מיליון אירו), את ה-250 GT Berlinetta Lusso (שווה כיום כ-2 מיליון אירו), את ה-275 GTB (כ-2.5 מיליון אירו), את הדינו (400,000 אירו), ה-365 GTC Daytona (בסביבות 700,000 אירו), וה-F40 (בסביבות ה-2.5 מיליון אירו)
הבריטי הראשון בעל ה-Enzo
כאשר פרארי אנזו הושקה, היה לקלפטר הכבוד להיות הבריטי הראשון שהציעו לו את ההזדמנות לקנות אותה, זאת לפני שני מוזיקאים ומעריצים גדולים אחרים של המותג: ג'יימס מייסון, המתופף של פינק פלויד, וג'יי קיי, הזמר של Jamiroquai.
קלפטון אגב, לא ביקש שימסרו לו את הרכב, אלא הגיע בעצמו עד למרנלו באיטליה (כידוע עיר הבית של פרארי) כדי לקחת המכונית ולהסיע אותה בעצמו עד לביתו שבבריטניה (הוא גם העיד בזמנו שעשה זאת במהירות מופרזת).
בשנת 2011, הוא אף הזמין פרארי ייחודית שיוצרה ממנה רק יחידה אחת, אותה עיצב לטעמו בשיתוף עם צוות העיצוב של פרארי. הם קראו לה SP12 EC והיא התבססה על פרארי 458 איטליה, אם כי עם גוף בהשראת ה-512 BB משנות ה-80. כשקיבל את המכונית ב-2012, סופר שהוא נאלץ לשלם חשבון של יותר מ-4 מיליון יורו, למרות שגם פרארי וגם קלפטון לא אישרו זאת.
456M ידני
אבל יש פרארי אחת שמשום מה מעולם לא נכנסה לרשימת המועדפים שלו. זו ה-456M שנמסרה לו בינואר 2002. הוא הזמין אותה בצבע אפור כסוף עם צבע פנים בז' והחליט שתהיה לה תיבת הילוכים ידנית, אם כי גם תיבת הילוכים אוטומטית הוצעה כאופציה.
המכונית הייתה למעשה אבולוציה של ה-456 שהופיעה בשנת 1992, אשר כללה מכסה מנוע חלק ואלגנטי יותר, פגושים בעיצוב חדשני, פתח יניקה רחב יותר, גלגל הגה מתוקן, ופתחי אוורור עגולים במקום מלבניים. המנוע היה V12 עם 442 כ"ס, כאשר לא מעט מערכות גם שודרגו מאותו דגם ה-456 מתחילת שנות התשעים.
עם זאת, המכונית לא עוררה את התשוקה שלו ושנה לאחר מכן הוא לקח אותה לסוכנות המתמחה בפרארי DK Engineering בבקשה שימכרו לו אותה, כמו שעשה בהקשר דגם אחר שנה קודם לכן. קלפטון ודאי נימק לאותה סוכנות מדוע הוא מעוניין למכור את המכונית, אך קשה להבין את ההיגיון מאחוריי הדבר שכן האחרון החזיק באוסף מכובד של מכוניות פרארי, והוא ודאי לא היה זקוק לכסף.
מאז המכונית לא נסעה יותר מ-41 אלף ק"מ והיו לה שלושה בעלים, אם כי היא עומדת כעת למכירה ומחכה לבעליה הרביעי. המוכרים לא רוצים להכריז על המחיר אלא למי שבאמת מעוניין לקנות אותו, אבל הוא עשוי להגיע ל-120 אלף אירו כאשר המחיר ה”רגיל” למכונית זו הוא בסביבות ה-90 אלף אירו.
הכותב שי לב שימש בעבר כעורך הראשי של אתר ONE ובימים אלו עורך את מדור האזור המוטורי באתר.
רוצים לדעת ראשונים על כל כתבה במדור האזור המוטורי? היכנסו לתפריט באפליקציית ONE בסמארטפון, בחרו “התראות” וסמנו את האזור המוטורי. נתראה בכתבה הבאה!