ספק גדול אם גם בוועד האולימפי ציפו להצלחה שכזאת. המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים בפאריס 2024 זכתה עד כה בשש מדליות – אחת מזהב, אחת מארד וארבע מכסף, כשהיד עוד נטויה והכמות יכולה לגדול. גילי לוסטיג, מנכ”ל הוועד האולימפי, התייחס להצלחה הכבירה בראיון לתכנית הספורט של ישראל ב-102FM.
גילי, תקופה נהדרת בינתיים.
“בהחלט תקופה נהדרת, אבל עוד יש לנו משימות לפנינו, אנחנו יכולים להיות שבעי רצון ממה שקרה עד עכשיו אבל אסור לנו להוריד רגל מהגז. יש לנו ספורטאים טובים שצריכים להיכנס למעגל התחרויות, רובם כבר הגיעו לכפר האולימפי ומתחילים להיכנס לרוטינה הרגילה, למסלול האימונים, להכיר את התנועה, ללכת לישיבות הטכניות כדי להבין כל מה שצריך להבין ולהתכונן בצורה הכי טובה שיש לתחרויות”.
היה לנו ויכוח על מספר המדליות לפני המשחקים, אתה היית על הרף הנמוך. כמה הרף עכשיו?
”אני שמח שאתה צדקת. אני אגיד בכנות שאני חושב שאנחנו יכולים לזכות בעוד מדליה אחת. כל הספורטאים יכולים להגיע לעשרה הראשונים, גם אבישג סמברג, גם הצמד המצוין שלי בובריסקי ואריאל נשיא בשחייה אמנותית, מיכאל יעקבלב באופניים, יש לנו קבוצה מצוינת של ספורטאים שכולם יכולים לסיים בעשירייה הראשונה. אני בהחלט מקווה שתהיה עוד מדליה”.
אני חושב שתהיה יותר מאחת.
”הלוואי, אני אומר שאם תהיה עוד אחת, אני אהיה מאוד מרוצה”.
מה עשה הפעם את ההבדל?
”זה קודם כל הכנה מדוקדקת של שנים, ראינו את זה כבר בטוקיו, עשינו שם קפיצת מדרגה עם ארבע מדליות, שתיים מהן זהב. למרות שהמחזור האולימפי הזה היה קצר יותר, התוצאות שלנו היו גבוהות בהרבה באליפויות אירופה והעולם, כבר אז ראינו קפיצת מדרגה.
היה לנו חשש שהמצב שאנחנו נמצאים בו, המלחמה והמחשבות על הבית, ישפיע על ההכנות והמוכנות של הספורטאים. לשמחתנו זה עובד דווקא הפוך. המוטיבציה של כולם מהראשון ועד האחרון בתחושת שליחות אחרת, מאוד ייחודית, כשדגל ישראל מתנופף על הספורטאים והם נמצאים על המסלול, מבחינתנו ניצחנו. לשמחתי היו תוצאות יפות שהדגל גם התנופף על הפודיום”.
במקרה של ראובני הוא לא התנופף.
”אני לא חושב שזה היה בכוונה, אני לא חושב שהכל קשור לאנטישמיות. זה שהתקווה התנגנה שווה לנו הכל ותום עמד בראש הפודיום, אין שמחה גדולה מזו, כולנו קצת יותר רגישים בתקופה הזו”.
מה באמת הרגע שהכי ריגש אותך עד כה?
”באופן מיוחד אולי המדליה של פיטר ואורן סמדג’ה. אחרי הטרגדיה הנוראית שלו, הוא מצא את הכוחות להגיע לפה אז אין ספק שזו הייתה מדליה ייחודית ומרגשת במיוחד”.
מה קרה עם גורבנקו?
”את כל הדברים האלה נעשה בארץ. נבדוק גם את ההתנהלות של מאמני השחייה וגם את אנסטסיה עצמה. בסופו של דבר קיבלנו את ההודעה הזו ממש חצי שעה לפני תחילת התחרות, כמובן התלבטנו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. זה בהחלט דבר שצריך למנוע אותו, המאמן האישי שלה אמר לה שאין שום סיכוי בעולם ששחיינית תפרוש, אבל נעשה את הבדיקות האלה בארץ. יש דברים גם פחות טובים ונלמד מהכל”.
זו האולימפיאדה האחרונה שלך? יעל ארד אמרה שהיא לא מוכנה שתעזוב.
“הבטחתי שעד סיום המשחקים אני לא מדבר על עצמי. אני לא אומר שאני חוזר בי, אני פשוט לא העניין כרגע. אחרי המשחקים אענה לך על זה”.
אם המדינה תעלה את רף הסכום הכספי, נראה יותר מדליות?
”חד משמעית כן, במיוחד של ספורטאים צעירים. החבר’ה שמגיעים לטופ, הבכירים, עטופים במעטפת מעולה שאנחנו נותנים לה את המירב גם בנושא של תמריצים ומלגות, אנחנו שניים בעולם ואנחנו הרבה זמן מדברים על זה שהבעיה הכי גדולה של הספורטאי זה השלב של הלפני.
כדי להגיע להצלחות בינלאומיות צריך לשפר את רמת האימון ולהתחרות בבינלאומי. לשני הדברים האלה צריך כסף, ואם אין לספורטאים האלה את התקציב, אז ספורטאים שאין להם לא ילכו. זה לא סכומים גבוהים, אנחנו מדברים על 10-15 מיליון שקל שיעשו שינויים גדולים בספורט. חייבים להגדיל את הבסיס.
זו צריכה להיות תוכנית שחוצה משרדים. גם משרד החינוך צריך להיות בשביל זה שעה ביום, צריך לעזור לפריפריות בנגב והגליל, איזו שגרירות טובה יותר ממה שאנחנו עושים פה? כל מי שיעסוק בספורט גם יהיה פחות חולה, יותר בריא ויהיו פחות בעיות השמנה. זו הדרך. אנחנו אחת המדינות שמשקיעות הכי מעט כסף בספורט וחייבים לשנות את זה. אם תשאלו אותי ההעדפה היא להשקיע בצעירים”.