מורן סמואל היא ספורטאית על. לאחר שריגשה מדינה שלמה כאשר זכתה במדליית הזהב בחתירה במשחקים הפראלימפיים בפאריס, החותרת הנפלאה נחתה לפני זמן קצר בנתב”ג והתקבלה באהבה גדולה על ידי הקהל הישראלי. אחרי שנחתה, דיברה המדליסטית:
איך זה לחזור לארץ עם עוד משקל?
“המשקל מאוד נחמד, אבל יש משקל נחמד קצת פחות וזו המציאות. ימים מאוד קשים ואני מצדיעה לכל המשפחות למי שיוצא לרחובות, לכל מי שמוציא את הלב בשביל שהם יחזרו הביתה”.
את מרגישה שצלחת את המשימה שלך כשגרירה?
“זו שגרירות ואפילו יותר מזה זו שליחות. נכון שאמרו לנו להתנתק ושאנחנו לא יכולים לסחוב את המצב וכל המדינה, אבל מצד אחד את מתנתקת לפני התרגיל אבל בסופו של דבר אנחנו אנושיים, אנחנו לא יכולים להתנתק, אנחנו יכולים להיות מגדלור ולתת איזושהי תקווה ואולי לשמח קצת”.
איך זה מרגיש להגשים את הדבר הכי גדול?
”כשנפגשנו בבית הנשיא זה היה בגדר החלום, כמו חמשיר, מבחינתי זה התבקש, ברמה הספורטיבית דרשתי מעצמי להמשיך ולהתקדם, לא לתת לעצמי לתרץ את הגיל וזה שיש לי ילדים, אלא להפך, לקחת את זה ככוח. מכל משחקים למדתי ואמרתי שאני הולכת לשפר משהו לפעם הבאה. יחד עם העבודה של המאמנים שלי, עשינו את זה, עשיתי את זה”.
מה הרגשת ברגעים שזה קרה?
”זה פשוט מטורף, לעלות לגמר, לעלות לקו הזינוק ולדעת שכל מה שלא היה לי בטוקיו מחכה לי עכשיו, החברים שלי והמשפחה. כל היציע היה דגלי ישראל וידעתי שלזה אני הולכת להגיע. השאגות מהקהל היו הכוח שעזר לי”.
“אני לא שומעת, אני משמיעה את התקווה. מהיום שאני זוכרת את עצמי לא שרתי ככה את ההמנון. להראות לכולם שאף אחד לא יזיז אותנו ואנחנו כאן כדי להישאר ולהצטיין, זה משהו שרציתי לתת לכולם”.
ראינו את החשיבות של מאמנים שהם זוכי מדליות, אני מניח שזה חשוב גם בפראלימפיים. לאן העתיד שלך?
”אני מודה שתחום האימון קצת פחות קורץ לי, אבל יש עוד דברים מסביב, בטח בספורט הפראלימפי שאני רוצה להחזיר לו בחזרה. אני מעורבת בפרויקט בבית הלוחם בת”א של כדורסל בכסאות גלגלים, לקחת את החבר’ה הצעירים האלה ולתת להם אופק ועתיד, העשייה מתחילה ממש ממחר”.
עבור סמואל (42) מדובר במדליה אולימפית שלישית. היא זכתה במדליית הארד בריו 2016 בחתירה ל-1000 מטרים, לאחר מכן במדליית הכסף בטוקיו 2020 וכעת, השלימה את הסרייה עם המדלייה היחידה שהייתה חסרה לה והיוקרתית מכולן – מדליית הזהב.
סמואל היא שחקנית כדורסל לשעבר. בשנת 2006, היא סבלה מהתפרצות מום מולד בעמוד השדרה שהותיר אותה משותקת בפלג גופה התחתון. כמו כן, ברפרטואר שלה גם מדליית זהב מאליפות העולם, וכן שלוש מדליות כסף ושתיים מארד באליפות העולם.
גם שחר מילפלדר דיברה לאחר נחיתת הנבחרת:
מדליה פראלימיפית ראשונה, איך את מרגישה?
”מדהים, זו סגירת מעגל מטורפת, לפני 12 שנים החלמתי מהסרטן ועכשיו אני חוגגת עם מדליה, תחושה אדירה”.
עבדת מאוד קשה ובסוף יש תגמול.
”עבדנו שנתיים ומהרגע הראשון כיוונו למשחקים הפראלימפיים, ברגע שהשגנו את הכרטיס כיוונו הכי גבוה שאפשר והאמנו בעצמנו, כשחצינו את קו הסיום הבנו שזה שלנו, וזה בזכות”.
מה הלאה?
”מתחילה ללמוד פיזיותרפיה בת”א, ממשיכה עם החתירה בכל הכוח”.
מכוונת ללוס אנג’לס?
”כן, ברור”.