בימים שלפני המשחק היה חשש אמיתי מההופעה של הישראלים במשחקים האולימפיים בפאריס. דיברו על הפגנות, על מהומות ועל חשש מפעולות טרור - אבל המשחק של נבחרת הכדורגל מול מאלי אמש (רביעי) הסתיים ב-1:1 ועבר חלק בכל מה שקשור לאירועים מחוץ למגרש.
שעתיים לפני המשחק היו סביב האצטדיון בעיקר אוזבקים וספרדים שיצאו מהמשחק המוקדם ששוחק בו. אחרי שהם התפזרו, מסביב לפארק דה פראנס היו יותר שוטרים מאוהדים. מאות ניידות גדולות זרמו לאזור ואנשי ביטחון פטרלו סמוך לאצטדיון הלוך וחזור, אך ברחוב הייתה דממה מוחלטת. אנשי הכוחות המיוחדים מצרפת ישבו עם הנשקים בניידות והרשו לעצמם “לפתוח שולחן” בניידת לאכול בנחת.
לאט לאט הגיעו הישראלים לאצטדיון, תחילה יהודים צרפתים עם דגלי ישראל ובהמשך משפחות השחקנים ותיירים מישראל. עיתונאים זרים שחיפשו עניין מסביב קפצו עליהם כמוצאי שלל רב. “איך אתם הולכים עם כיפה ככה באמצע הרחוב?”, שאלו. “אני הולך ככה תמיד בפאריס, אנחנו לא מפחדים מאף אחד”, ענה אריק ללוש שחי בפרברי הבירה הצרפתית. אוהד ישראלי אחר הגיע עם חולצה של בית”ר ירושלים ועטוף בדגל ישראל ענק, וכשפנו אליו סיפק נאום מרגש על 7 באוקטובר.
היו רק כמה אירועים מינוריים שנרשמו באותו הערב, כאשר חבורת אוהדים מאורגנים בלבוש שחור נכנסה ליציע שמזוהה עם האולטראס של אוהדי פאריס סן ז’רמן בליווי דגלים שמייצגים את הפלסטינים וקראו בוז בהמנון הישראלי - והם הוצאו מהאצטדיון לאחר שבפתיחת המשחק הדליקו אבוקה. היו עוד כמה קבוצות קטנות של מוחים שהניפו דגלים ביציעים אבל הם לא הורגשו באמת.
לא רחוק מהם, בפינת האצטדיון ישבו נציגי המשלחת הישראלית, בהם נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר התרבות והספורט מיקי זוהר, כמו גם מאמן הג’ודו אורן סמדג’ה ששומר על קשר עם מאמן נבחרת הכדורגל גיא לוזון והג’ודאי פיטר פלצ’יק שיישא את דגל ישראל בטקס הפתיחה.
בשורה התחתונה, הכל עבר בשלום. אוהדי מאלי סיפקו תפאורה נהדרת וכך גם הישראלים. עומרי גנדלמן אמר: “הם ריגשו אותנו. אחרי כל ההודעות שקיבלנו והלחץ מסביב, לראות אצטדיון מלא בדגלי ישראל זה היה מחמם את הלב”. גיא לוזון סיפר כי “זה היה ההמנון היה הכי מרגש בחיי”. כיף להתרכז בספורט ופחות במה שקורה מסביב.