הם נולדו בפריזרן, העיר השנייה בגודלה בקוסובו, בהפרש של כשנתיים. ב-1999, כאשר המלחמה הקשה בחבל התעצמה, נאלצו משפחותיהם לברוח על מנת להישאר בחיים. משם, דרכיהם היו שונות בתכלית, וכך גם הקריירות שלהם על הדשא – בעצם, הם הפכים מוחלטים כמעט בכל דבר. ודאט מוריצ’י וברסאנט צלינה משתפים כיום פעולה בנבחרת קוסובו, תוך שהם משלימים זה את זה, אבל רק אחד מהם מגיע למפגש מול ישראל במומנטום חיובי.
מוריצ’י היה בן 5 כאשר חיילים סרבים פרצו לביתו ודרשו לפנות אותו מיידית. “אנחנו הולכים להטמין כאן פצצה”, הם הבהירו – והוריו של הילד החלו לארוז במהירות. הם זרקו לרכב המשפחתי את כל מה שאפשר היה לקחת ונסעו לאלבניה. בדרך, ראה ודאט הקטן גופות ואנשים פצועים ומדממים. הטראומה הייתה קשה מנשוא. אחרי שעברו את הגבול, הם נשמו לרווחה ובאלבניה הם גם פגשו את המשפחה המורחבת. למזלם הרב, איש מהם לא נהרג והם העבירו את החודשים שלאחר מכן כפליטים. לעתים, כ-50 אנשים גרו בחדר אחד ואת הקשיים האלה זוכר מוריצ’י לנצח. הוא היה בוגר מספיק כדי להבין לא מעט וההפנמה הזו מלווה אותו עד היום.
בתום הקרבות, שבה משפחת מוריצ’י לעירם בקוסובו, והחיים לא היו פשוטים. הוא החל לעבוד כמלצר בגיל 14, ועל הדרך גם עסק בכדורגל כי חלם להפוך את התחביב למקצוע. קרוביו התייחסו לשאיפותיו בסלחנות מחויכת, אבל הבהירו לו חד משמעית שסיכוייו קלושים. ובאמת, איזה כדורגלן צמח אי פעם מפריזרן? לא היו כאלה מעולם. במציאות של מדינה שהוכרזה ב-2008 אך לא הוכרה על ידי חלק ניכר מהעולם, לא היה ספורט מפותח בקוסובו, ובוודאי לא היו השקעות נדרשות על מנת להכשיר את הדור הצעיר.
ודאט מוריצ'י. חזר לעצמו בספרד (רויטרס)מוריצ’י לא ויתר. הוא הימר בגדול כאשר נטש את בית הספר בגיל 15, כי התקשה לשלב כדורגל עם עבודה ולימודים, ואת הפרנסה אסור היה לו לזנוח. לו היה נכשל על הדשא, היה נותר ללא השכלה וללא עבודה נורמלית, וזה מה שהיה אמור לקרות בסבירות גבוהה, אבל המזל האיר לו פנים, ואיכשהו הוא זכה להתקבל למבחנים בטאוטה דורס האלבנית כאשר היה בן 18. “אוכיח את עצמי לכולם”, הוא הצהיר אחרי שחתם על החוזה הראשון ובאותה שנה הוא אף ערך מספר משחקים בנבחרת אלבניה הצעירה, לצידו של אמיר רחמני, כיום קפטן קוסובו ובלם נאפולי. בחולצה האלבנית האדומה הוא זכה לפגוש את ספרד של אלברו מוראטה ואיקר מוניאין.
כשרון טבעי מרשים לא היה למוריצ’י, אבל הוא פיצה על כך בנחישות, לחימה והשקעה אינסופית באימונים. הקדנציה בטאוטה לא הייתה מזהירה, אבל איכשהו הוא תפס עין של גירסונספור מהליגה הטורקית השנייה, ומהספסל שלה החל לטפס בהתמדה. כחלוץ מרכזי גבוה מאוד ופיזי מהסוג הישן, שהתאמן כל יום במיוחד כדי לשדרג את משחק הראש. ההרפתקה הראשונה בליגה הבכירה בטורקיה הייתה כושלת, אבל הוא לא ויתר, ובעונת 2018/19 שידרג את משחקו כדי להפציץ 17 שערים במדי ריזספור הצנועה מחופי הים השחור.
באותו קיץ החתימה אותו פנרבחצ'ה בכבודה ובעצמה תמורת חמישה מיליון אירו והוא הבקיע 15 פעמים גם עבורה. “בגיל 25 הוא עושה התקדמות מרשימה. הוא חזק, יודע לשחק עם הגב לשער, מצטיין בקרבות אוויריים, ויש לו רגל שמאל טובה. יש לו אופי ונכונות לעבוד קשה מאוד. מבחינה טכנית הוא לא מבריק, וגם לא גמיש ולא זריז מספיק, אבל הוא מפצה על כך בתכונות חיוביות אחרות”, אמר עליו העיתונאי גונטקין אונאי.
ודאט מוריצ'י מעל נאצ'ו. שכלל את משחק הראש (רויטרס)התכונות החיוביות האלה הספיקו ללאציו כדי לשלם תמורתו 20 מיליון אירו בספטמבר 2020 ובאותה תקופה קושר ערן זהבי לפנרבחצ'ה כמחליפו המיועד. קשה מאוד לסרב להצעה לעבור לאולימפיקו, אך במהרה התברר כי המהלך היה שגוי מבחינת כל הצדדים. פציעה והידבקות בקורונה הקשו מאוד על השתלבותו של מוריצ’י במדי הנשרים והוא לא היה יעיל כלל בהזדמנויות המעטות שקיבל. הוא כבש שער ליגה אחד במשך שנה וחצי, ספג אינספור קללות מהאוהדים ולא היה רחוק מדיכאון. “בשלב מסוים חשבתי שההצלחה בפנרבחצ'ה נבעה מסתם מזל”, הודה החלוץ בדיעבד, אבל סירב להיכנע וחיפש מקום טוב יותר על מנת לשקם את הביטחון העצמי.
את המקום הזה הוא מצא במיורקה, אליה הושאל בינואר 2022, כבש חמש פעמים כולל שער ניצחון מזהיר מול אתלטיקו מדריד, סייע לה להישאר בליגה וחתם באופן סופי לקראת העונה הנוכחית. כיום הוא כבר אחד הסקוררים האימתניים בספרד, עם 10 כיבושים המהווים כמעט מחצית מ-22 השערים של מיורקה העונה. מוריצ’י השתפר אפילו יותר במשחק הראש ולשחקני ההגנה קשה להתמודד עם האתלטיות שלו. הדרך בה שיקם את הקריירה אחרי המפלה באיטליה מוכיחה שהוא יודע להתמודד עם משברים ומוריצ’י עצמו טוען: “הדבר החיובי היחיד במלחמה הוא שהיא עושה אותך חזק יותר מנטלית ופיזית”.
מבחינת נבחרת קוסובו, מוריצ’י הוא נכס עצום. הוא בחר, כמובן, לזנוח את אלבניה לטובת מולדתו ברגע שהיא קיבלה אישור לקיים משחקים רשמיים והפך במהרה לגדול חלוציה, עם 23 כיבושים ב-44 משחקים וחלקם הנכבד הגיעו במשחקים החשובים במוקדמות. בקמפיין שלפני יורו 2020 הפציץ מוריצ’י 4 שערים ב-6 הופעות, לקראת המונדיאל האחרון מצא את הרשת 3 פעמים. אחרי המעבר למיורקה, במצב רוח משופר, הוא הפציץ בשנה שעברה 5 פעמים ב-6 משחקים בליגת האומות. כעת, כשהוא מדורג לפני אנטואן גריזמן, ויניסיוס ומוראטה בדירוג המבקיעים בספרד, הסכנה לנבחרת ישראל מוחשית ביותר.
ברסאנט צלינה במדי סוונסי (רויטרס)בעוד מוריצ’י גדל בקוסובו הענייה, פילס את דרכו מלמטה ומעולם לא נחשב לשחקן מוכשר, גורלו של צלינה היה שונה בתכלית. הוא היה בן שנתיים וחצי כאשר משפחתו ברחה מזוועות המלחמה ולכן לא זוכר כלום מהתקופה הזו. הוריו קיבלו מקלט מדיני בנורבגיה, השתקעו בעיר דראמן, מצאו עבודה ונהנו מביטחון כלכלי במדינת רווחה מתקדמת. ברסאנט הקטן גילה ניצוצות של יכולת משובחת בכדורגל בשלב מוקדם, התקבל בגיל 10 לאקדמיה של סטרומסגודסט בה למד באותה תקופה גם מרטין אודגור, קיבל תנאים מצוינים וביצועיו משכו תשומת לב של סקאוטים. ב-2012, בהיותו בן 15 בלבד, עבר צלינה לאקדמיה של מנצ'סטר סיטי, שם זכה ליחס של עילוי צעיר והוגדר כאחד הכישרונות המבטיחים ביותר בשכבת גילו.
צלינה שיחק כפליימייקר, התאפיין באלגנטיות, שליטה טכנית נהדרת בכדור ויכולת מסירה פנטסטית וההערכה כלפיו הייתה גדולה מאוד. הוא התאמן בקביעות עם הסגל הראשון של המאמן מנואל פלגריני מגיל 17 ובפברואר 2016 ערך את הופעת הבכורה בפרמיירליג כאשר נכנס כמחליף במקומו של דויד סילבה, אותו הגדיר כאחד המודלים לחיקוי. הייתכן כבוד גדול יותר בצעד הראשון בליגה האמיתית?
לצערו של צלינה, זה גם היה הצעד האחרון. אלה נותרו 13 הדקות היחידות שלו במדי מנצ'סטר סיטי ואחרי תקופות השאלה לא יציבות בטוונטה ובאיפסוויץ' שהייתה אז בליגת המשנה, הוחלט במועדון כי אינו מתאים לרמה הגבוהה וכדאי למכור אותו. סוונסי שילמה 3 מיליון ליש"ט תמורת שחקן שהוגדר כמנהיג במרכז המגרש, אבל סיפק את הסחורה רק לפרקים. ולקראת הביקור באצטדיונה של סיטי במסגרת הגביע, אמר צלינה: “זו לא בושה שלא הצלחתי לתקוע שם יתד, מעטים מאוד מצליחים”.
ברסאנט צלינה במדי סוונסי מול מנצ'סטר סיטי. כישרון מפוספס (רויטרס)זו קביעה נכונה לחלוטין, כמובן, אך היא מלמדת גם על היעדר רוח לחימה. הקשר התרגל מגיל צעיר מאוד שהדברים באים לו בקלות ולא היה מוכן להשקיע מאמץ מיוחד כאשר הדרך נהייתה מאתגרת יותר. הוא מסוגל לבצע תרגילים מופלאים עם הכדור ברגליו וכבש מספר שערים מרהיבים באמת במהלך הקריירה, אבל יציבות מעולם לא הייתה שם וגם סוונסי ויתרה עליו אחרי שנתיים. משם, הוא נדד לדיז’ון הצרפתית, בה נכשל בעונה שהסתיימה בירידת ליגה, המשיך לקדנציה נוספת באיפסוויץ' בליגה השלישית והעונה נדד תחילה לקסימפאשה. פיאסקו בליגה הטורקית הוביל אותו לסטוק סיטי בינואר ובגיל 26 נראה כי לא יצליח למצות אפילו אלפית מהפוטנציאל הגדול.
בצעירותו, נאבקה ההתאחדות הנורבגית כדי להשאירו וצלינה שיחק בנבחרות הצעירות שלה עד גיל 21, אלא שאז ראה כי ההזדמנויות בנבחרת הבוגרת לא צפויות – והעדיף להיענות לחיזורים של קוסובו. בנבחרת מולדתו הוא אמור להיות השחקן המוכשר ביותר מבחינה טכנית ולפרקים אף סיפק תצוגות מצוינות, אבל באופן כללי ניכרת אכזבה ממנו – ובמיוחד מהאופן בו הקריירה שלו צללה למעמקים. “צלינה עשה בחירות לא נכונות בכל הקשור למועדונים וזה מצער מאוד”, אומר העיתונאי ארבנור לוטה. זה לא אומר שכדאי לזלזל בו לקראת המשחק מול ישראל. בערב נתון, צלינה מסוגל לנצח יריבה מסוג זה.
המסקנה כאן טריוויאלית למדי – כישרון טבעי לא מבטיח הצלחה ואופי חזק עוזר להתגבר על מכשולים. במובן מסוים, העובדה כי מוריצ’י חווה את המלחמה בצורה קשה יותר מצלינה בילדותו גרמה לו להעז, ללכת נגד הזרם ולהוכיח את עצמו כנגד כל הסיכויים. כעת הם חברים טובים בנבחרת, ושיתוף הפעולה ביניהם בהחלט עשוי להכריע את ההתמודדות בבלומפילד לזכותם.