ההיסטוריה של ריאל מדריד מאופיינת בהחלטות מכריעות. היו מהלכים שנכשלו ושעשויים היו לשנות את עתיד המועדון כפי שאנו מכירים אותו כיום, וסיפורים אחרים על מה שיכול היה להיות ולא קרה, שהסתיימו בהחלטות שהביאו בסופו של דבר לתארים. בעקבות גילויו של פדריקו ואלוורדה וביקורו במתחם האימונים של ארסנל ב-2016, זה הזמן להיזכר במקרים נוספים שבאופן כזה או אחר השפיעו על עתיד המועדון הלבן.
ואלוורדה: ההזדמנות שפספסה ארסנל
"כששמעתי על ארסנל, הייתי בן 16. אמרתי לעצמי: 'זהו, זה המועדון שלי. אני הולך לגדול כאן'. באורוגוואי צפו הרבה בפרמייר ליג. דמיינתי את העתיד שלי שם. נהניתי והתאמנתי עם שחקנים מדהימים. אני לא יודע אם הוא זוכר אותי, אבל אמיליאנו מרטינס (שוער נבחרת ארגנטינה כיום) היה אחד מאלה שעזרו לי הכי הרבה, יחד עם ביירין, אלכסיס סאנצ'ס וקאסורלה. לא ידעתי אנגלית, והם היו צריכים להסביר לי הכל", גילה הקשר האורוגוואי על סיפור שיכול היה להיות שונה לגמרי. בסופו של דבר, למזלו של המועדון הלבן, ארסנל לא העזה להחתים אותו, והוא הגיע לריאל כדי להתחיל סיפור אהבה שהניב עד כה שתי זכיות בליגת האלופות ושלוש זכיות בליגה הספרדית.
דויד דה חאה: הפקס המפורסם ביותר בכדורגל
"אני לא מתבייש לדבר על זה. אני חושב רק על מנצ'סטר. זה הבית שלי. אני מרגיש כאן נהדר. זה כבוד להיות במועדון הזה", אמר דה חאה על הפקס המפורסם ביותר בהיסטוריה של הכדורגל. המסמך שהפך את המעבר שלו לרשמי הגיע לאחר הדד-ליין של חלון ההעברות, ודה חאה נשאר באולד טראפורד. במשא ומתן בין הצדדים הוסכם על הצעה ברורה: 30 מיליון אירו פלוס קיילור נבאס, שנשאר השוער היחיד במדריד לאחר עזיבת איקר קסיאס בשל חילוקי דעות עם ז'וזה מוריניו.
המועדון ראה בשוער הספרדי בן ה-24 דאז את הפתרון לכל בעיותיו, אך החוזה הגיע מאוחר מדי, ומנהלת הליגה הספרדית לא אישרה את ההעברה. כך ריאל מדריד שמרה על השוער מקוסטה ריקה, ששיחק רק 11 משחקים בשנתו הראשונה במועדון, אך המשיך לגל של זכיות. במהלך חמש העונות שבהן לבש את החולצה הלבנה, זכה ב-12 תארים (3 ליגת האלופות, 4 גביעי העולם למועדונים, 3 הסופר קאפ האירופי, אליפות ליגה וסופר קאפ ספרדי). לאחר מכן הגיע טיבו קורטואה, והשאר היסטוריה. "קיילור זכה בשלושה גביעי ליגת האלופות, וכשהגעתי, הוא הרגיש שאני פולש למרחב שלו", גילה קורטואה בסרט תיעודי על חייו בריאל מדריד.
טוני קרוס והמהפך של 2014
טוני קרוס הוא אגדה בריאל מדריד. הוא פרש כשהוא בשיא הקריירה, משהו שכמעט בלתי אפשרי לדמיין עבור שחקנים אחרים, וזכה לאהדת כל אוהדי מדריד בזכות נאמנותו למועדון. אך הסיפור יכול היה להיות שונה לחלוטין בשנת 2014, השנה שבה הגיע למדריד, אם סדרת תקלות לא הייתה מתרחשת במנצ'סטר יונייטד. "בשלב מוקדם יותר של הקריירה, זה היה יכול לקרות. כבר הסכמתי על תנאים עם יונייטד ב-2014, לפני שחתמתי במדריד", חשף קרוס בפודקאסט שלו.
"ידעתי מראש שיונייטד רוצה אותי, ודייויד מויס היה בעד העסקה. בילינו אחר צהריים נעים יחד, דיברנו על עתיד המועדון וזה שכנע אותי. הכרנו אחד את השני באופן אישי, כולל משפחת מויס. הכל היה מוכן עד ה-22 באפריל, היום שבו פוטר מויס. אז מינו את לואיס ואן חאל, ושנינו דחינו בנימוס את ההצעה". קרוס סיכם: "עם יונייטד לא הייתי זוכה בליגת האלופות".
אהבתו הנצחית של טוטי
"בעולם אחר, הייתי הקפטן של סרחיו ראמוס במדריד". כך אמר פרנצ'סקו טוטי, הגלאקטיקו היחיד שפלורנטינו פרס לא הצליח להחתים... פעמיים. בשנת 2004, טוטי סירב למדריד מתוך אהבתו לרומא, המועדון שבו שיחק במשך 25 עונות, עד לפרישתו ב-2017. "מדריד לחצה ככל שיכלה להחתים אותי. זה היה המועדון היחיד בעולם שיכולתי לשקול לעבור אליו, אך אפילו זה היה קשה, משום שהיה קשה לעזוב את רומא".
"הם הציעו לי הכל, כולל חוזה של 25 מיליון אירו, אך לא את סרט הקפטן – שהיה שייך לרוב המוחלט של המועדונים". טוטי העדיף להישאר נאמן לקבוצה שבה גדל, גם במחיר ויתור על תארים.
פול פוגבה: הקריירה שהרסה את עצמה
"יש שחקנים שלא מוכרים אותם. ניסינו להביא את לבנדובסקי שנים רבות, אך לא הצלחנו משום שאין לו סעיף שחרור. אותו הדבר קרה עם פוגבה", אמר פלורנטינו פרס ב-2019. פוגבה היה משאלת נפשו של זידאן בתקופות שבהן אימן את ריאל, אך הנהלת המועדון חששה שהחתמתו של פוגבה השנוי במחלוקת תפגע בהרמוניה בחדר ההלבשה.
בסופו של דבר, ההימנעות מהחתמתו התבררה כהחלטה נבונה. פוגבה הסתבך בפרשיות רבות, מהחשדות למעשי כישוף ועד המאבקים המשפטיים עם אחיו. הסוף? קריירה שהתדרדרה לחלוטין לאחר פרשיית בדיקת הסמים החיובית שלו ביובנטוס.