ארסנל תחת מיקל ארטטה עברה שינוי משמעותי בשנים האחרונות, שינוי תפיסתי. בעבר הלא רחוק הייתה לגביה סטיגמה כי לא משנה מה יקרה היא מוגבלת כל שנה לסיום במקום הרביעי, כשבין עונות 2016/17 ו-2021/22 אפילו למקום הזה היא לא הצליחה להגיע.
אלה היו שנים קשות למועדון שזכה ללא מעט לעג, ובצדק. הפרידה מארסן ונגר הייתה מאוחרת, שחקני הרכש שהגיעו אכזבו בזה אחר זה והיה נראה כי יהיה קשה למצוא את האיש שירים את המועדון מהקרשים. בסופו של דבר, האיש נמצא. המאמן הספרדי קיבל את הזמן הדרוש מאז שמונה בדצמבר 2019, ותחתיו ארסנל הצליחה לשבור את הסטיגמות וחזרה בענק לצמרת הכדורגל האנגלי.
פתאום מעמדה כמועמדת לאליפות נלקח כהגיוני ומובן, הכישרונות שלה מקבלים הזדמנות ומשתלבים והיא מצליחה גם לייצר רכש מוצלח – כשהדוגמה הטובה ביותר היא דקלאן רייס שהפך במהרה לשחקן החשוב ביותר אצל סגנית האלופה.
דקלאן רייס, הפך לשחקן החשוב בקבוצה (רויטרס)למרות הכול, ארסנל החדשה עדיין לא שברה לגמרי את תקרת הזכוכית. אמנם באנגליה מעמדה כמועמדת לאליפות כבר התקבע, אך כדי לחזור באמת לטופ של הכדורגל העולמי היא חייבת לעשות זאת על הבמה הגדולה ביותר, זאת אליה חזרה העונה לראשונה מאז 2017 – ליגת האלופות.
כאמור, התותחנים לא היו במפעל הבכיר באירופה כבר מספר שנים, אך גם כשהיו שם הוא לא היווה חוויה מוצלחת יותר מהאכזבות בליגה. עד ההדחה האחרונה שבה הושפלה מול באיירן מינכן בעונת 2016/17, ארסנל הודחה בשמינית גמר ליגת האלופות שבע פעמים רצופות.
הכל התחיל בעונת 2010/11 עם אחת מהחלטות השיפוט הביזאריות בהיסטוריה. ארסנל הובילה 2:3 בסיכום המשחקים במחצית השנייה של הגומלין מול ברצלונה, אך אז, בהחלטה חריגה, בחר השופט מאסימו בוסאקה להוציא כרטיס צהוב שני לרובין ואן פרסי לאחר שהאחרון לא שמע שריקה לנבדל (לטענתו) ובעט את הכדור לשער.
רובין ואן פרסי בהלם אחרי האדום מהשופט מאסימו בוסאקה (רויטרס)התותחנים נותרו בהלם מההחלטה ולא הצליחו לצאת מאותו השוק בהמשך המשחק כשהם ב-10 שחקנים. צ’אבי וליאו מסי השלימו את השוויון והמהפך, העניקו 3:4 בסיכום לברצלונה בסיום, ומאז שמינית הגמר הפכה לסיוט עבור הלונדונים.
לפעמים אלו היו הבווארים או הקטלונים בשיאם, לפעמים מונאקו עם דימיטאר ברבטוב וברנרדו סילבה לפני הפריצה, כשגם מילאן עם רוביניו וזלאטן איברהימוביץ’ הצטרפו לחגיגה. השורה התחתונה תמיד נותרה זהה עם הדחה באותו השלב, שנה אחר שנה.
מסי, סוארס וניימאר חוגגים מול ארסנל ב-2016 (רויטרס)את התקרה הזו ארטטה לא הצליח לשבור בתור שחקן, הוא חזר לארסנל בעונת 2011/12 והיה שותף לחמש מההדחות הללו. אם בהרכב שצפוי לעלות הערב אין שחקן אחד ששיחק בנוק-אאוט ליגת האלופות במדי הקבוצה, על המאמן אי אפשר לומר את אותו הדבר כשהוא חווה על בשרו את קללת שמינית הגמר.
עד כה בקדנציה שלו על הקווים הוא לא יכולה היה לשבור את הנחאס, מכיוון שקבוצתו לא התחרתה בליגת האלופות תחתיו עד העונה. כעת הוא מקבל הזדמנות אמיתית, ורצה הגורל והוא יפגוש הערב (רביעי) ב-22:00 בשמינית הגמר את פורטו, שהייתה לקבוצה האחרונה אותה הצליחה ארסנל לנצח בשמינית אי שם ב-2010.
כמעט 14 שנים חלפו מאז שניקלאס בנדטנר הפך פיגור 2:1 מהמשחק הראשון ל-0:5 במפגש הגומלין עם שלושער אישי מול הקבוצה שכללה את רדמאל פלקאו, האלק וראול מיירלש. הערב הגורל יחזור על עצמו, רק שהפעם בניגוד לשנים עברו סגנית אלופת אנגליה מגיעה מוכנה מתמיד.
סמיר נאסרי וניקלאס בנדטנר חוגגים מול פורטו ב-2010 (רויטרס)היא לא הייתה יציבה לחלוטין לאורך העונה בפרמייר ליג, אבל ארסנל הרשימה כמעט לאורך כל שלב הבתים בליגת האלופות ומגיעה לשלב הזה של המפעל בכושר שיא. בוקאיו סאקה, שהתחיל את העונה בדעיכה, מתחיל להיכנס לכושר, ובעיקר לכושר כיבוש. במסגרת האירופית היה מעורב בשבעה שערים העונה בחמישה משחקים בלבד, בעוד שבאנגליה הוסיף שישה שערים בארבעת המשחקים האחרונים.
באופן כללי, אחרי תקופה בכלל לא פשוטה ארסנל התפוצצה. זה התחיל עם חמישייה לרשת של קריסטל פאלאס, המשיך עם ניצחון על נוטינגהאם פורסט ועוד 1:3 מרשים מול ליברפול, כשבשני המשחקים האחרונים הם הוסיפו שישייה מול ווסטהאם וחמישייה לרשת של ברנלי. התותחנים חזרו למאבק האליפות והתייצבו בדיוק בזמן למשחק מול הפורטוגלים.
שחקני ארסנל חוגגים. מגיעים למשחק בכושר שיא (רויטרס)סגנית האלופה כבר רחוקה מהקבוצה הבינונית שהייתה בפעם האחרונה ששיחקה בליגת האלופות. עם שחקנים כמו דקלאן רייס ומרטין אודגור שמובילים מהקישור, גיוון התקפי, בלמים יציבים דוגמת וויליאם סאליבה וגבריאל ומשחק קבוצתי שוטף, מיקל ארטטה וקבוצתו ינסו לשבור תקרת זכוכית נוספת ויקוו כי פורטו לא תצליח לחבל בחגיגה.