עדי ביכמן: לקחתי ללב, רוצה גישה חדשה וחיובית

איגוד השחייה מתחיל קמפיין אולימפי חדש לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. מאז אולימפיאדת פאריס 2024 שהסתיימה בטונים צורמים, יש מנהל מקצועי חדש לנבחרות, יש מאמן חדש-ישן לנבחרת הבוגרת, יש הנהלה חדשה לאיגוד, ויש גם יושבת ראש חדשה-ישנה - וכולם ביחד רוצים להביא שינוי.

לאחר שורת המינויים שהובילה, יו"ר איגוד השחייה, עדי ביכמן, שמה הכול על השולחן בראיון מיוחד ל-ONE: תחושת האכזבה מפאריס, פספוס הגמר של אנסטסיה גורבנקו, המשבר מול השחיינים, היחסים בהנהלה, הרגע שבו החליטה להישאר בתפקידה למרות הקשיים, השינויים שנעשו בענף, המחשבות על העתיד, הפרויקטים שהיא מתכננת להקים, עננת החוב שרובצת מעל האיגוד ולאן הולכת השחייה הישראלית בשנים הקרובות?

ביכמן, 41, מנהלת הפקולטה למקצועות הבריאות בקריה האקדמית אונו, שחיינית אולימפית לשעבר ויו"ר הוועדה המקצועית בוועד האולימפי לשעבר, היא זו שעומדת בראש איגוד השחייה בימים אלה. לאחרונה היא נבחרה לעמוד בראש ההנהלה לארבע שנים, אחרי שקודם לכן כיהנה בתפקיד ממלאת מקום היו"ר זמן קצר לפני היציאה למשחקים האולימפיים בצרפת. היא חזרה משם עם לא מעט מסקנות והרבה תסכול.

"עברנו קיץ שבו לקחתי ללב", סיפרה עדי ביכמן ל-ONE. "לראות כתבות של שחיינים נגד האיגוד? זה לא עשה לי טוב. הענף הזה בלב שלי, גדלתי בו, אני יושבת ראש האיגוד ויש לי אחריות כלפיהם. אחרי המשחקים האולימפיים בפאריס נסעתי לחופשה שהייתה מתוכננת מראש והבטחתי לעצמי להתנתק מהכול לעשרה ימים, אבל באחד מהימים קיבלתי טלפון מבכיר בספורט הישראלי. זה היה בשעה שמונה בערב והוא אמר לי 'אני מתנצל, אבל אנחנו חייבים לדבר'. חשבתי שדברים נרגעו קצת באותם ימים, אבל הוא אמר לי 'השחיינים היו אצלי והמצב לא טוב'".

"קיץ שבו לקחתי ללב". עדי ביכמן (גלעד קוולרצ'יק, איגוד השחייה)

ומה קרה?
"מצאתי את עצמי בחצות הלילה מנהלת שיחה, באמצע החופשה, בידיעה שמחר הולך להיות גל של כתבות על המצב של השחיינים באיגוד. אני זוכרת שניתקתי את הטלפון ושאלתי את עצמי 'למה אני עושה את זה? אני עדיין צעירה, יש לי ילדות קטנות בבית, פרנסה טובה, אני מתנדבת במלא מקומות בספורט, למה אני עושה את זה למשפחה שלי?'. ניתקנו את הטלפון, למחרת היה מבול של כתבות, ומכל כתבה הרעש רק הלך וגבר. אמרתי לעצמי, 'עדי, שימי את זה בצד, כשתחזרי לארץ תחשבי מה לעשות'".

מה עבר עלייך באותם הימים?
"להיות יו"ר איגוד זה תפקיד לא קל, כי אני משקיעה את הנשמה ואת הזמן שלי בהתנדבות, והכישלונות כואבים. למזלי, בעלי יניב הכיל את כל זה ונתן לי את התמיכה שהייתי צריכה. כשחזרתי לארץ ישבתי עם היועץ הפרטי שלי, שזה אבא שלי, בדיוק כמו בגיל 12 כשהייתי שחיינית, ודיברנו על זה. אני יושבת מול אבא שלי - איש שהקים בית ציוני ואדם שמידי יום שבת הולך להפגנות ונלחם על המדינה אחרי שעלה לארץ והיה טייס בחיל האוויר - ובסופו של דבר החלטתי להישאר. מה שגרם לי להישאר, זה שהבנתי שאני יכולה לתרום במקומות שאני יכולה לתרום בהם, ואם לא אהיה שם עם הניסיון, האמונה והערכים שלי אז מי כן יהיה? עולם השחייה לא יהיה טוב יותר. בגלל זה הלכתי לעוד קדנציה".

רצית להישאר באיגוד בזמנו?
"ב-25 באוגוסט העברנו רשימות, עד 3 בספטמבר ממש התלבטתי, וברגע שאמרתי לעצמי שאני הולכת על זה, זה היה סופי. ברגע שהחלטתי משהו, אני הולכת עליו בכל הכוח ולא מסתכלת ימינה ושמאלה. אני אדם תחרותי ומהרגע שקפצתי למים, נגמר הסיפור, אעשה הכל כדי שיהיה טוב ואני יודעת שאני שוחה למרחקים ארוכים".

עדי ביכמן, "ברגע שאמרתי לעצמי שאני הולכת על זה, זה היה סופי" (באדיבות האקדמית אונו)

"רוצה גישה חדשה, חיובית יותר ומקצועית יותר"

מהרגע שקיבלה את המינוי הרשמי, עדי ביכמן החלה לעבוד במטרה לשנות את העתיד של הענף הישראלי - בשחייה אמנותית, במים פתוחים ובשחייה. היא רצתה למנות מאמן ותיק ומנוסה לשחייה, גם כדי לשמור על הספורטאים ולבנות נבחרת חזקה, אבל גם כדי לפתח דור חדש של מאמנים שילמדו ממנו. בראשה כבר יש מחשבות ותוכניות ארוכות טווח שיבואו כדי להחיות מחדש את השחייה הישראלית ויש שיפור קל אפילו ביחס בהנהלה.

"הגישה שלי היא שההנהלה תקבל דו"חות מקצועיים בכל ישיבה", הדגישה ביכמן. "בכל פעם מישהו אחר יגיע משלושת הענפים של השחייה, השחייה האמנותית והמים הפתוחים. זה יקרה מידי רבעון. התוכניות וקריטריונים המרכזיים לשנה זו כבר אושרו בוועדה המקצועית כדי שנוכל לצאת לדרך, ומפה נלך לדון באסטרטגיה ובהסתכלות עד 2028. כל הישיבות הבאות שלנו יהיו ברמה אסטרטגית לשנים קדימה. יש שני דברים שהם עובדים במקביל אבל חייבים להתחבר, כי יש את נושא ההישגיות של הנבחרות הלאומיות ויש את עולם השחייה שזו בעצם הדאגה לשחיינים והאגודות, ואני אעשה הכל כדי לחבר את שניהם ולדאוג לשניהם. אנחנו צריכים גישה חיובית יותר ומקצועית יותר".

מה קיבלת כשנכנסת לאיגוד?
"מבחינתי יש שתי קדנציות. יש אותי כממלאת מקום היו"ר, ויש אותי כיו"ר. בראייה שלי, כל מה שקרה לפני הבחירות האחרונות זה נחמד אבל באתי כממלאת מקום, ההנהלה הייתה קבועה והיא לא הייתה הנהלה שנבחרה ביחד איתי או בדמותי. לכן, בעיניי, מ-3 בספטמבר באמת נכנסתי לעבוד באיגוד. הדבר המרכזי שאני רואה היום באיגוד השחייה זה חוסר אמון במערכת - אצל שחיינים, עובדי איגוד, מאמנים ואגודות. נוצר חוסר אמון מאוד גדול במערכת, וזה משהו שצריך להיבנות מחדש. זה לא קורה ביום, זה תהליך, אבל זו המטרה שלי. אם נדבר עוד שלוש-ארבע שנים, אני מקווה שנהיה במקום אחר. כשיש אמון במערכת - גם אם לא מסכימים, עדיין אפשר להגיע להבנות. בגלל חוסר האמון, לפעמים קשה להגיע להבנות".

"פספוס הגמר של גורבנקו? היינו צריכים לנהל את זה אחרת, זה לא יקרה שוב"

איך יצאת מאולימפיאדת פאריס?
"ברמה האובייקטיבית, זו לא הייתה תחרות שחייה רעה כמו שהיא הצטיירה בסופו של דבר. נכון שהמשחקים האולימפיים הסתיימו בקול צורם, אבל הם לא היו משחקים אולימפיים נוראיים. היו לנו שמונה העפלות לחצאי הגמרים והופעה אחת בגמר, ובהשוואה לטוקיו רשמנו יותר הופעות בחצאי גמר והופעה אחת פחות בגמר. לא נשברו יותר מידי שיאים בגלל הבריכה, וזה תקף לכולם, כך שזה לא שאנחנו יוצאי דופן בהשוואה למה שקרה בעולם. ברמה הסובייקטיבית, ציפינו ליותר כי הייתה נבחרת גדולה, היו מטרות לעוד גמרים ורצינו לקבוע גם הישג שיא שם. אני לא חושבת שיש מישהו שלא יצא מאוכזב משם, הן ברמת השחיינים והן ברמת הצוות המקצועי. גם אני יצאתי מאוכזבת, כמו כולם, אבל זו לא הייתה קטסטרופה".

משלחת השחייה למשחקים האולימפיים, "ציפיתי ליותר כי הייתה נבחרת גדולה" (שחר גרוס)

כן, אבל מה שכולם זוכרים זה את הסיפור של אנסטסיה גוברנקו שפספסה גמר נוסף.
"נכון. כשבאנו ושמנו צפי, הוא התבסס על מעט שחיינים מתוך ה-17 שיכולים להגיע לגמרים והם היו צריכים להיות במיטבם כדי שנעשה את זה, וזה לא קרה. היה פה כשל מערכתי וארגוני. בשנה-שנתיים האחרונות הענף השתנה מקצה לקצה, הייתה הנהלה שהתפרקה, עובדים עזבו, מאמנים עזבו, ועצם העובדה שהחליפו יו"ר שלושה-ארבעה חודשים לפני המשחקים - זה לא הראה דברים טובים על האיגוד. למרות זאת, ניסינו להרים הכל וזה לא צלח. בסופו של דבר, אולימפיאדה זה ארבע שנים של עבודה".

זה לא תקין לפספס גמר אולימפי בגלל ארוחה. מה את חושבת על זה שגורבנקו לא הופיעה לגמר ה-200 מעורב?
"זה מבאס מאוד, אבל מי לא רוצה להיות בגמר אולימפי? אין דבר שמישהו רוצה יותר מזה, כולל באיגוד אגב, אבל המשפט הזה 'פספסה גמר אולימפי בגלל ארוחה' הוא לא מדויק. זה היה בגלל רצף של כמה אירועים שהיו צריכים כולם להתחבר ביחד כדי שהדבר הזה יקרה. חוק מרפי שכזה, קומדיה של טעויות, תבחר מה שתרצה. ההחלטה לא ללכת לבריכה לא הייתה קשורה רק לארוחת הערב, היה פה רצף של דברים. הייתה החלטה משותפת שהיא לא הולכת לבריכה, ואם היא הייתה הולכת זה כדי לצפות בתחרויות בלי תיק וציוד. זו החלטה מקצועית מוטעית שהיא כל כולה על איגוד השחייה, אין איך לחמוק מזה. היינו צריכים לנהל את זה אחרת".

האיגוד הסיק מסקנות לגבי האירוע הזה?
"לאיגוד היה יועץ על, היה שם גם את המאמן האישי של אנסטסיה, מנהל המשלחת, מאמן הנבחרת, אנסטסיה עצמה ונבחרת שלמה - כולם היו שם, ואיכשהו כולם החליטו לא להיות בגמר. הייתה שם כנראה החלטה שנראתה כמו החלטה רציונלית במובן מסוים, אבל בסוף זו האחריות של האיגוד קודם כל. אסור שזה יקרה, בעתיד זה לא יקרה שוב ואין סיכוי שנפספס עוד גמר באופן הזה, אבל קח אותי חצי שנה אחורה? כנראה שלא היה משהו שהיה יכול להיות אחרת, זה רצף אירועים שאף אחד כנראה לא היה יכול לחזות אותו באותה הסיטואציה. לצערי הכל קרה, אבל מה שהכי מצער אותי זה שלאיגוד השחייה הייתה את השנה הכי טובה שלו אי פעם וזה נהרס, הרי אנסטסיה גורבנקו הייתה בשנה הכי טובה בקריירה שלה, ומבאס אותי שכל מה שזוכרים מכל שנת 2024 זו אי ההופעה שלה בגמר. זה סוג של עוול לשחייה הישראלית".

אנסטסיה גורבנקו, "הייתה בשנה הכי טובה שלה, זה עוול לשחייה הישראלית" (רדאד ג'בארה)

טומרקין ינהל

יש משבר בין השחיינים להנהלת האיגוד, איך פותרים את זה?
"זה משהו שחלחל למטה, אני מרגישה את זה גם אצל המאמנים. לצערי, רוב השחיינים הבכירים נמצאים בצומת דרכים, או בשנה קריטית להחלטות שלהם. חובת ההוכחה עליי, על הצוות המקצועי והמערכת, והאיגוד צריך להראות להם ששווה להישאר ולשחות את הקמפיין הזה עד לוס אנג'לס 2028 לכל הפחות. כשהבאתי את ליאוניד קאופמן דיברנו על זה בשיחה הראשונה שלנו וזה אחד מהדברים שהכי הטרידו אותו. ליאוניד עשה שיחות אישיות עם כל השחיינים הבכירים שלנו, ייאמר לזכותו, כך שהוא דיבר ושאל מה הם מרגישים ומה הם רוצים שיהיה. התמונה המלאה של השחיינים שיישארו או יפרשו נמצאת אצלו, והוא מבין שזה עניין שנמצא גם בידיים שלו. לשמחתי עכשיו יעקב טומרקין גם נכנס לתמונה. הצוות המקצועי צריך לטפל בשחיינים, לנסות לייצר אמון ולגרום להם להמשיך, זו השאיפה שלנו".

השחיינים לא אהבו את ההתנהלות במשלחת שיצאה לאולימפיאדת פאריס. מה יש לך לומר להם על זה?
"אני מבינה את השחיינים ואת התסכול שלהם. ברמה האישית, סיימתי את אולימפיאדת סידני 2000 אחרי כישלון ולא חזרתי לעוד אולימפיאדה נוספת כי מאוד קשה להתרומם אחרי כישלון במשחקים האולימפיים, כך שאני קודם כל מבינה מה עובר עליהם מבחינה ספורטיבית-אישית. מעבר לזה, בפאריס הייתי ממלאת מקום יו"ר האיגוד, ראיתי את הפנים שלהם בבריכה ואני מבינה את הצעדים שהם עשו. מאכזב לסיים את האולימפיאדה הזו וכל מה שדובר עליו זה עד כמה איגוד השחייה היה שלילי. גם כשילד רואה את זה, קשה לבנות את המוטיבציה שלו להישאר בשחייה. המטרה שלי היא לבנות את זה מחדש, כאמור. קשה לי עם שיח שלילי ולא הגיוני שכל הזמן אומרים מה לא בסדר, לכן אני אומרת - בואו נדבר, בואו נתקן, נדבר על אסטרטגיה, על תוכניות לשנים קדימה. אני רוצה לדבר על 'מה כן נעשה', לא על 'מה לא'. אני רוצה לרתום אותם לעבודה עם האיגוד וזה כבר קורה".

יעקב טומרקין הוא דמות חיובית. איך הצלחת להביא אותו לתפקיד המנהל המקצועי של הנבחרות באיגוד השחייה?
"יש כמה דברים שאי אפשר לקחת ממנו. יעקב התחרה בשלוש אולימפיאדות, גם כשחיין צעיר וגם כשחיין בוגר שהוא איש משפחה, והוא מודל לחיקוי מבחינתי. כל מה שהוא עבר בספורט, זה לא מובן מאליו. יש לו רוגע פנימי, הוא נציג הספורטאים בוועד האולימפי, ואני שמחה מאוד לראות שחיין עבר בוגר מקבל תפקיד באיגוד השחייה ובנבחרות ישראל. אין הרבה כמוהו שנשארים בעולם הזה. זה שהצלחנו להשאיר שחיין בוגר ומשכיל, בתוך המערכת - זו הצלחה וזה משהו שבעיניי רק יכול לשפר אותנו".

עדי ביכמן עם ליאוניד קאופמן ויעקב טומרקין (גילעד קוולרצ׳יק, איגוד השחייה)

היית רוצה לראות עוד שחייני עבר כמוהו בתפקידים באיגוד?
"הלוואי ויכולתי להחזיר שחיינים בוגרים לתוך המערכת שלנו. זה ענף עם אנשים אינטליגנטיים שלרוב לא נשארים בבריכה. בר סולובייצ'יק מחכה להצעה מחברת ענק בהייטק, איתן בן שטרית כבר עובד על הגרין קארד כי יש לו הצעות עבודה בארצות הברית, כולם אקדמאים, השוק חוטף אותם ולכן קשה להשאיר אותם במערכת. בגלל זה אני מאוד שמחה שיעקב נשאר במסגרת הזו. ליעקב יש קשר טוב עם השטח, עם השחיינים ועם הצוות. הוא יעבוד עם ליאוניד קאופמן ויהיה אחראי לשמור על קשר שוטף עם השחיינים ועם דייב מארש במידה והוא ימשיך איתנו. בעיניי, הוא האיש הנכון במקום הנכון. הוא יודע את מקומו ולא תופס עצמו כאיש מקצוע מוחלט, הוא שואל, מתעניין וזה מעולה".

לוס אנג'לס, שחייני העתיד והפרויקטים שבדרך

אחרי שורת המינויים המקצועיים והשיחות הרבות שנועדו לפתור את משבר האמון שנוצר עם השחיינים, ביכמן גם מתחילה להתניע תהליכים שיקדמו את השחייה בארץ. לא פעם היא נתקלת בקשיים, לא תמיד הדברים הולכים בקלות בהנהלה ולא תמיד יש תקציבים כדי לבנות פרויקטים חדשים, אבל היא לא מוותרת.

"יש אנשים שחושבים שהם מצליחים להתיש אותי, אבל זה לא קורה", היא מודה. "אני באה באמונה שלמה שאני יכולה לעשות טוב לשחייה הישראלית. זה לא אומר שאני יודעת הכל, אני מוכנה לשיח פתוח ולשמוע כל דעה, אבל אני פה ואני רוצה שיהיה טוב. נכון, יש את אלה שתמיד יגידו דברים רעים, אבל אני מרגישה שהשיח משתנה לאט-לאט. בסך הכל, רוב ההנהלה היא קואופרטיבית, שואלת שאלות נכונות ועולם השחייה חשוב לה. זו הנהלה רגישה, אבל יש לי פרטנרים ואני מאמינה בהם".

לאיגוד יש חוב של 1.4 מיליון שקל, שנוצר בגלל ההתנהלות באיגוד. כמה זה מעיק עליכם?
"לאחרונה קיבלנו מכתב מוזר ממינהל הספורט שהחוב עלה ל-1.69 מיליון שקל כי באותה שנה המדוברת קיבלנו יותר כסף מהמדינה בגלל אירוע בינלאומי שקיימנו ולכן אנחנו נדרשים להחזיר יותר כסף. ניסיתי להפחית אותו, אבל קיבלנו תשובות שליליות ומשרד האוצר לא מוכן לתת לנו הקלה בקנס, למרות שהצגתי להם שמגיעה לנו הקלה בחוב. לאחרונה נסעתי לירושלים, נפגשתי עם סגן החשכ"ל יהונתן רזניק, וייאמר לזכותו שהוא אמר שהוא מוכן לקיים עוד דיון בנושא עם האנשים שלו ועם אנשי משרד התרבות והספורט, ואנחנו מחכים לתשובת החשב הכללי בתקווה שנקבל הקלה בחוב. אנחנו מצפים לתשובה חיובית".

בריכה, "מצפים לתשובה בתקווה שנקבל הקלה בחוב" (איגוד השחייה)

כרגע זו עננה שרובצת מעל האיגוד. מה יקרה אם תצטרכו לשלם את החוב הזה במלואו?
"המדינה הסכימה לעשות לנו פריסה של החוב, אבל הסכום הוא גבוה. זה חוב שיכול לגמור ענף, לכל החלטה כזאת יש השלכות על תפקוד האיגוד לעתיד. מעבר לזה, אנחנו בתקופה בעייתית מבחינה כלכלית. אם נפרוס את החוב, ניאלץ לשלם לפחות 300 אלף שקל לשנה. מעבר לזה, ב-31 בדצמבר קיבלתי הודעה שתקציב 'הבית הלאומי' שאיגוד השחייה מקבל מהמדינה יורד מ-900 ל-700 אלף שקל, במקביל יש עלייה במחירי השירותים הכלליים בכל הארץ וגם במכון וינגייט תהיה עלייה של 4% בחלק מהשירותים, כאשר איגוד השחייה הוא לקוח שבוי במכון וינגייט ואין לי אופציה אחרת אלא להישאר שם. אז עוד לפני שאנחנו יודעים מה תקציב המדינה וכמה מקצצים לנו, אנחנו כבר בחצי מיליון שקל פחות בתקציב איגוד השחייה מידי שנה וזו בעיה".

האיגוד מסוגל להתקיים במצב הזה?
"אם מידי שנה התקציב עמד בערך על 13-15 מיליון שקל, זו תהיה פגיעה של כמה אחוזים טובים. עם זאת, נכנסה מנכ"לית חדשה, ליאת וייסבוך, שאני עובדת חזק מאוד איתה, עם הגזבר שי שכנר ועם יו"ר ועדת הכספים דן בוטוין על התייעלות האיגוד. עשינו שינויים ונעשה עוד שינויים מבניים. יחד עם זאת, לא אוותר על הפרויקטים שאני רוצה להקים בענף".

מה התוכניות שלך לקדנציה הקרובה?
"יש לי רשימת פרויקטים שאני רוצה לבצע. אני פועלת לייצר פרויקט לקידום מאמנים, כי אנחנו חייבים לגדל סגל מאמנים מובילים לעתיד. אני רוצה שנחזור להפעיל מרכזים אזוריים ונבחרות עד גיל 14 שנעלמו בשנים האחרונות. אני רוצה לגייס כסף חיצוני, על מנת להעניק תנאים טובים לספורטאים הבכירים שלנו כדי שיוכלו לשחות בלב שקט, לקיים שגרת חיים ולצאת ללימודים אקדמאים. בנוסף, אני רוצה לייצר תנאי אימון טובים יותר לשחיינים שחוזרים מארצות הברית לארץ. אני רוצה לשפר את הנראות של אליפות ישראל וחלוקת תמריצים לשחיינים, כי אנחנו חייבים לשפר את אליפות ישראל ולהפוך אותה לאטרקטיבית יותר. אני שואפת להקים קרן תמיכה לאגודות, לקדם שופטים ועוד. מה שלא יהיה, לא אוותר על פרויקטים חדשים, כי זו בנייה לשנים קדימה שהיא הכרחית בעת הזו. לא הכל אוכל לבצע כבר בשנה הנוכחית, אתעדף אותם ולאט לאט נוביל עוד פרויקטים".

מה המטרות שאת מציבה לשחייה הישראלית לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028?
"קשה לי לדבר על מטרות ללוס אנג'לס. זה סימן שאלה גדול, מאוד תלוי לאן הנבחרת החדשה תלך, כמה יישארו מהנבחרת הקודמת ומי יצמח מלמטה. יש שחיינים טובים שהלוואי וישארו אחרי קמפיין פאריס 2024, יש כמה שחיינים חדשים באגודות ובמרכז המצוינות כמו יהונתן יצחקי או דניאל קריצ'בסקי שמסוגלים להיכנס לסגל. המטרה שאנחנו מסמנים מראש היא עוד גמר אולימפי בשליחים, אם זה ב-4X200 מטר חופשי, או ב-4X100 חופשי כי יש לנו לא מעט שחייני ספרינט, או ב-4X100 מעורב אישי - ואנחנו רוצים הישג שיא בגמר ולא להסתפק במקום השמיני. בנוסף, אני חושבת שמגיע לאנסטסיה גורבנקו להיות במקום שהיא באמת שייכת אליו במשחקים האולימפיים, כי היא טופ 5 בעולם ומגיע לה להיות שם. אני מקווה שבמשחקים הבאים נעשה את זה, אבל עוד מוקדם לדבר על המטרות באמת".

מקצה השליחים מהמשחקים האולימפיים, "רוצים עוד גמר אולימפי" (רויטרס)

האם אנסטסיה גורבנקו תתאמן עם נבחרת ישראל תחת ליאוניד קאופמן בקמפיין הקרוב?
"היא ישבה עם ליאוניד, הם סיכמו על תוכנית מקצועית לשנה הקרובה במודל קצת היברידי. כשהיא בארץ היא מתאמנת עם ליאוניד, ואני מאוד שמחה על כך. במקביל, היא תצא להתאמן עם טום ראשטון בהמשך השנה במחנות גובה. לשנה הנוכחית זה יהיה משהו משולב, ובהמשך הם יבנו את העתיד שלה. אנסטסיה עדיין רוצה לשחות בקולג'. גם אם בסוף תלך לקולג', בארץ תהיה מערכת מסודרת, ליאוניד יהיה פה ותמיד יהיה לשחיינים הבכירים שלנו מאמן מצויין להתאמן איתו, ואני מקווה שהם ינצלו את המשאב הזה".

מה יעשה אותך מרוצה באולימפיאדת לוס אנג'לס?
"תמיד יש נטייה להסתכל רק על הקמפיין הנוכחי שלי, אבל איגוד השחייה צריך לבנות את עצמו לעתיד - וגם אם אני לא אקטוף את הפירות של מה שיהיה בעוד כמה שנים, אני מרגישה שבאתי לבנות יסודות וזו השליחות שלי. אני תחרותית ולכן אני רוצה שתהיה לנו אולימפיאדה טובה בלוס אנג'לס, אם כי בסוף כנראה שלא יהיו שחיינים חדשים לקמפיין הקרוב ונצטרך להוציא את הטוב ביותר מהקיים, אבל מה שאנחנו נבנה בקדנציה הזו ישפיע על אולימפיאדת בריסביין 2032 והלאה. אנחנו חייבים תשתית טובה יותר כדי לייצר שחיינים טובים יותר לעתיד. והכי חשוב, הגיע הזמן שכל החטופים יחזרו, כל השאר זה בונוס".

עדי ביכמן מעניקה מדליה (גלעד קוולרצ'וק, איגוד השחייה)